בשביל מה לבנות תיבה? – פרשת נח
תיבת נח ידועה ומפורסמת לכולם. הקדוש ברוך הוא רצה להציל את נח מהמבול שהביא ולכן אמר לו לבנות תיבה. אבל צריך לשאול, האם “קשה” לקדוש ברוך הוא להציל את נח גם בלי התיבה? מדוע נח צריך להתאמץ כל כך במשך יותר ממאה שנה כדי לבנות תיבה ענקית?
הרי כל ההנהגה של הקדוש ברוך הוא באותה תקופה הייתה נסית לגמרי. הקדוש ברוך הוא דיבר עם נח, המבול היה נס מופלא, כל קיום העולם במהלך המבול והשיקום לאחריו היה נס עצום. אז מדוע לא לעשות נס נוסף שנח ומשפחתו יישארו בחיים ללא תיבה? ואם בכל זאת יש צורך בתיבה, אז מדוע לא להוריד תיבה מוכנה מהשמיים? מה העניין שעומד מאחורי בניית התיבה הזו?
צריך להבין שתיבת נח לא הייתה סתם פתרון טכני לבעיית המבול ששטף את הארץ. הקדוש ברוך הוא לא זקוק לעזרתו של נוח שיבנה תיבה כדי להציל אותו, את משפחתו ואת החיות. בתקופת המבול הטבע לא התנהג בצורה רגילה, אלא הכל היה נס עצום.
מי המבול למשל היו רותחים כמו לבה, ובכל זאת סביב לתיבה המים היו צוננים יותר כדי לאפשר את החיים בתיבה. התיבה לא באמת הייתה מספיק גדולה כדי להכיל את משפחתו של נח, את כל סוגי החיות הקיימות ואת האוכל שיספיק לכולם למשך שנה, ובכל זאת בדרך נס כולם הצליחו להיכנס. זה גם לא היה פשוט לאסוף את כל החיות ולהכניס אותן לתיבה, אז השם יתברך זימן את כולם שיכנסו מעצמם בדרך נס. הכל היה מעל הטבע. כך שבוודאי שלא הייתה בעיה לעשות נס גלוי של תיבה המגיעה מהשמיים או איזה אי בודד ששם לא יורדים מי המבול.
תיבת נח שימשה כסמל והביעה דברים עמוקים הרבה יותר מסתם תיבת עץ שיכולה לצוף על פני המים. התיבה מסמלת את כוח התשובה שיכול לבטל גזירות, שלא משנה מה עשינו בעבר או מה נגזר עלינו לעתיד, הכל עדיין פתוח ובכל רגע אפשר לשנות את הכל. התיבה היא המקום המוגן אליו כל אחד שרוצה להינצל יכול להיכנס בכל רגע. כשכל העולם מתמלא בעבירות וחטאים, אפשר פשוט להיכנס לתיבה המוגנת ומרובת הנסים, תחת השגחתו הפרטית של השם יתברך.
בניית התיבה ארכה כמאה ועשרים שנה והכל נעשה באמצע מקום יישוב. כל זה כדי שהאנשים מסביב יראו את נח בונה תיבה מוזרה וגדולה ויתחילו לשאול שאלות. הקדוש ברוך הוא לא רצה להחריב את העולם, הוא רצה שבני האדם יחזרו בתשובה. כמו אב שמאיים על בנו שיעניש אותו כדי שיחזור בו מדרכיו הרעים ויחזור למוטב. התיבה הייתה פתוחה לכל מי שרוצה, רק צריך לקבל החלטה ולהיכנס לתיבה במקום להישטף בחוץ עם החטאים. גם הרשע הגדול ביותר יכל לבחור להיכנס לתיבה עם נח, ואם היה בוחר בזה, הוא היה ניצל מהמבול. אלא שאף אחד לא האמין לכל הסיפור וכולם חשבו שזו בדיחה.
גם אצלנו יש מבול בחוץ. שיטפונות רציניים ביותר שעלולים להחריב את כל העולם חס ושלום. הבעיה היא שכמו אז, גם היום אנחנו לא מאמינים ולפעמים מעדיפים להישאר מחוץ לתיבה. שיעורי תורה ברוך השם יש בשפע. בתי כנסת ובתי מדרש פתוחים לקהל הרחב. המצוות מחכות שייקחו אותן כדי לזכות את האדם. זכינו לחזור לארץ ישראל ויש לנו אפשרות לחיות כמו שיהודים צריכים לחיות באמונה שלמה וללא הפרעות ורדיפות כמו שהיו באלפיים השנים האחרונות. אבל עם כל זה, אנחנו מהססים מלהיכנס לתיבה. הרי כולם בחוץ, כולם עושים שטויות, נהנים, חוגגים, אז למה שרק אנחנו ניכנס לתיבה ונהיה שונים? למה להרגיש כמו בכלא בתוך תיבה?
תארו לכם שבמשך מאה ועשרים שנה כולם רואים יום יום את התיבה שנח בונה, והמבול לא מגיע. זה יותר מתקופת החיים של בן אדם בימינו. היום אחרי עשרים שנה שאדם חי, פעמים רבות הוא כבר מאבד את האמונה שהמשיח יגיע, שתהיה תחיית המתים או שיש עולם הבא. האדם עושה חישוב מתמטי שאם במשך עשרים שנות חייו המשיח עוד לא בא, אז כנראה שזו אגדה חס ושלום והוא לעולם כבר לא יגיע. כשהוא מגיע לגיל ארבעים הוא כבר בטוח לגמרי שאין לזה סיכוי לעולם, שהרי הוא מכיר היטב את העולם והוא בטוח ששום דבר בטבע לא הולך להשתנות.
תארו לכם מאה ועשרים שנה של בניית תיבה. גם מי שאולי האמין בהתחלה, אחרי שנה שנתיים כנראה כבר בוודאי התייאש וחשב שנח הוזה. אחרי עשרים שנה בוודאי שכבר אף אחד לא האמין. אחרי חמישים שנה, כבר לקחו את נח והתיבה כמובנים מאליהם, כחלק מהתפאורה של הסביבה. כמו שיש שדות, מבנים ואוהלים, כך יש גם את התיבה של נח במרכז העיר. מי צריך להתייחס לזה ברצינות? אבל אחרי מאה ועשרים שנה הגיע היום. פתאום כולם הבינו שנח צדק, אבל אז כבר היה מאוחר מדי.
נח עמל על בניית התיבה במשך מאה ועשרים שנה ובמשך הזמן הזה כל מי שרק רצה יכל להיכנס לתיבה והיו מקבלים אותו לשם בשמחה. כך גם אנחנו יכולים לבחור להיכנס לתיבה במשך מאה ועשרים שנות חיינו אם רק נרצה. כל אחד יכול לעשות תשובה, לשמור מצוות, לעמול בתורה ולהתחבר לקדוש ברוך הוא במשך כל חייו.
אך כאשר נגמר הזמן המוקצב, כבר אי אפשר להוסיף שום דבר. פתאום אנחנו הופכים לחכמים ורוצים ללכת בדרך טובה, אבל אז כבר מאוחר מדי. כשהזמן המוקצב נגמר, כבר אי אפשר להיכנס לתיבה ורק מי שכבר נמצא בתוכה ניצל. לכל אחד יש אפשרות, גם מי שלא עמל על בניית תיבה משלו יכל בקלות להיכנס לתיבה של נח שהייתה פתוחה לכל דורש. אבל אחרי שנגמר הזמן והמבול מתחיל, הדלתות נסגרות וכבר אי אפשר לעשות דבר.
כל אחד מאיתנו יכול לתקן, כל אחד יכול להחליט ברגע זה להיכנס לתיבה ובכך להציל את חייו. ישנם יהודים יראי שמיים רבים שבונים תיבות כאלו, בתי מדרש, בתי כנסת, תלמודי תורה, מקוואות וכל מה שצריך. הם מחפשים את האנשים התועים כדי להציל אותם ולתת להם מחסה בתיבה שלהם, כל מה שדרוש מאיתנו זה לרצות להיכנס.
כמעט ולא צריך להתאמץ, יתנו לנו הדרכה צמודה, ילמדו אותנו מה שצריך, יעזרו לנו בקשיים, רק צריך לבחור להיכנס לתיבה. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן, ולכן כל עוד אנחנו עדיין כאן, אנחנו יכולים להתקדם ולהתעלות. אבל חשוב לקבל את ההחלטה עכשיו ולא לחכות למחר, כי מחר זה יכול להיות חס ושלום מאוחר מדי.
כל אחד מאיתנו רואה את התיבה שנח בונה בחוץ. יש מישהו שלא עובר ליד בתי כנסת, בתי מדרשות או מקומות קדושים שונים שמזכירים לו את מקורו? יש מישהו שהקידוש וריח החלות של שבת לא עושים לו משהו בלב? יש מישהו שלא שמע על האנשים ה”מאיימים” עם הזקנים והחליפות השחורות שמזכירים לנו שיש משמעות לחיינו בעולם? יש מישהו שלא מונח אצלו בבית ספר תנ”ך שמהווה את הבסיס לכל הקיום של העם היהודי? כולנו רואים את תיבת נח שמחכה לנו, אלא שאנחנו בוחרים להתעלם ולהתרכז בהבלים של חיינו. אבל צריך לזכור שהכול תלוי בנו, ואם רק נחליט, נוכל להיכנס לתיבה ולהיות מוגנים מהמבול הגדול.
השם יתברך יזכה את כל עם ישראל להיכנס לתיבה ולהיות מוגנים מכל צרה, ישלח לכל יהודי את כל צרכו ברוחניות ובגשמיות ויביא לנו את המשיח ואת הגאולה השלמה במהרה בימינו.
תכנים נוספים דומים:
ואו