הקרבה לקדוש ברוך הוא, היא החיים – פרשת ניצבים
התאוות לפעמים מושכות אותנו ומצטיירות לנו כמשהו שיביא אותנו לשמחה ולאושר. התורה לעומת זאת, עלולה להיראות חס ושלום כמיושנת או משעממת לאדם שרחוק ממנה ולא מחובר אליה. קשה להתחבר לדברים אמתיים ברגע שמחכים לנו פיתויים דמיוניים שונים שנראים נוצצים. לפעמים התאוות כל כך מפתות ונראות אמתיות, עד שאי אפשר כבר להבחין בין הטוב והרע בחיים. הן מביאות אותנו לבלבול ואנו לא מבינים את ההשלכות שיש לבחירה שלנו.
אנשים בוחרים שוב ושוב בתאוות הגשמיות וכתוצאה מכך נופלים פעם אחר פעם ולא מצליחים להבין למה יש להם ריקנות כל כך עצומה בחיים. לכאורה התורה היא לחוד והחיים שלנו לחוד. אלו נראים לנו שני דברים לא קשורים. קשה לראות את הקשר בין הבחירה בתאווה או ההתנתקות מדרך התורה לבין ההתרסקות והחולשה שלנו, אך כשמסתכלים על התמונה הגדולה אפשר להבין שהכול קשור.
הדבר דומה למישהו שמשכנעים אותו לשתות אלכוהול בכמות גדולה, והוא מרגיש שזה ממש כיף ונחמד, אלא שלאחר מכן קשה לו להבין מדוע יש לו בחילות וכאבי ראש חזקים. כמו מישהו שאוכל מאכלים מזיקים בכמויות, ואז לא מבין למה הוא לא חש בטוב. העולם מורכב מסיבה ותוצאה. אם אדם החליט שזה כיף לו לקפוץ מהחלון של הקומה השנייה, אז שלא יתפלא כשיגיע לבית החולים ושלא יתלונן על הכאבים שלו. הוא הביא את זה על עצמו, אז שיישא בתוצאות.
ישנם דברים ברורים יותר וישנם כאלו שקשה לראות. לכן אנשים מקבלים המון החלטות מוטעות בחייהם מתוך חוסר ידיעה. אנשים יכולים לחזור על אותן טעויות שוב ושוב מבלי להבין בכלל שהם עושים טעות. אנשים בוחרים בחירות שונות בקלות רבה מדי מתוך שהם כלל לא מכירים את עומק הדברים ולא מבינים את המשמעות וההשלכות העצומות שיש לאותן בחירות.
כדי לצאת ממצבי הבלבול והחושך, הפרשה מגדירה לנו את הטוב האמתי בחיים כך שנוכל לבחור בו. בדברים ל', פסוק ו' אומר: "ומל השם אלוקיך את לבבך… לאהבה את השם אלוקיך… למען חייך". צריך להבין שהמטרה הסופית של כל התהליך, של אהבת השם, של ההתקרבות אליו, הכל בשבילנו, למען החיים שלנו.
כל החוקים, כל המצוות, כל האיסורים, הזהירות מעבירות, ההלכות השונות, לימוד התורה, התפילה, הקרבה לקדוש ברוך הוא, הכל למעננו, למען חיינו. אנשים חושבים שהתורה מגבילה אותנו, שהקדוש ברוך הוא חס ושלום קטנוני איתנו, שגדולי הדור ח"ו ממציאים הלכות כדי להציק לנו ושכל היהדות ח"ו מביאה אותנו להיות אנשים מסכנים וחסרי מוח. לכן אנשים נרתעים ומעדיפים לבחור בתאוות שנראות להן מהנות וטובות. אלא שצריך לדעת שלא רק שהתורה לא מחלישה אותנו, אלא להפך, היא מקור החיים שלנו.
פסוק טו' ממשיך ואומר: "את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע". כי הכל מגיע בעסקת חבילה. אנשים חושבים שהם יכולים לבחור בתאוות, בדברים רעים ובחוסר מוסריות, ולקבל ביחד עם זה חיים. על זה הפסוק מלמד אותנו שהחיים באים ביחד עם הטוב והמוות בא ביחד עם הרע. הכל עובד בדרך של סיבה ותוצאה.
לכן אדם לא יכול לבחור לעשות עבירות ולאחר מכן להתלונן על שהדברים לא מסתדרים לו. כאשר ישנם דברים לא טובים לא עלינו, אז אנשים מתחילים לחשוב ולשאול את עצמם מדוע אותם דברים הגיעו. אז חושבים על כל הנסיבות הגשמיות שהיו מסביב, על הדברים החומריים שקשורים ועל כמות ההשתדלות שעשו. אבל הם לא חושבים על הדברים הרוחניים שמהווים את השורש לכל המתרחש.
אם אדם נקלע לתאונת דרכים לא עלינו, אז הוא יאמר לעצמו שזה נגרם כתוצאה מהכביש החלק, מהצומת המסוכנת, מהנהג השני שלא היה ערני, מהבלמים שלא היו חזקים מספיק וכו'. אבל הוא לא יסתכל על שורש הדברים שהכל תלוי ברוחניות. אולי התאונה נגרמה מתוך שהוא זלזל בשמירת השבת? שדיבר לשון הרע על חברו? או שאולי לא שמר על העיניים?
כמובן שכל מקרה לגופו וכל אדם יכול לפרש את הדברים על פי מעלתו ועל פי המקום הרוחני שלו, אבל בסופו של דבר הבחירות שלנו הן אלו שמעצבות כיצד ייראו החיים שלנו.
פסוק כ' שמסיים את הפרשה מסביר לנו על המשמעות של הבחירות שלנו: "לאהבה את השם אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך…" כלומר השם יתברך הוא החיים האמתיים. אהבת השם, השמיעה בקולו והדבקות בו, הם אלו שיביאו אותנו לחיות את החיים באמת. אנשים חושבים שהיהדות חס ושלום משעממת ושבעולם ההפקרות יש ריגושים. אבל בסופו של דבר אדם בעולם ההפקרות ימצא רק מוות, צער ודאגות. אדם בעולם היהדות לעומתו ימצא חיים.
קשה מאוד לאחוז בטוב ובאמת בתקופה שלנו. הכל מבולבל, הטוב נחשב לרע, הרע נחשב לטוב. כשאומרים על אדם שהוא "רע" אז הוא נחשב לגיבור שכולם אוהבים, אדם "טוב" נחשב לנאיבי ו"חנון" שמתקשה להשתלב בחברה. בעלי הגאווה עומדים בראש כאשר בעלי הענווה נרמסים בדרך. אנשים מחפשים בני זוג עזי פנים ולא צנועים על פי מראה חיצוני. מי שמזלזל וצוחק על אחרים נחשב למצחיק. הטיפוסים האכזרים הם השולטים. כוחות הטומאה נראים נוצצים. כוחות הקדושה נראים כמגבילים. הכל נהיה הפוך.
אנשים שאוחזים בתורה הקדושה יכולים להבין מהו הטוב האמתי על פי דעת תורה. אלא שאנשים רחוקים מתורה חיים בעולם של הפקר ולא מבינים מדוע הם מוצאים את עצמם במקומות לא טובים. הם לא רואים קשר של סיבה ותוצאה בין הדברים.
לאחר מכן הם מתפלאים איך יתכן שהם לא מאושרים. למה האושר לא הגיע ביחד עם היופי? למה הזוג הנחמד התגרש יומיים לאחר החתונה? למה ההצלחה לא הביאה שמחה לחיים? למה אין להם חיי משפחה תקינים? למה אין להם הרגשה של מילוי ומשמעות בחיים? למה הכבוד רק מרחיק אותם מהמטרה? למה הרכב המפואר לא מרגש אותם? למה כל דבר קטן מרגיז אותם? ככל שמתמלאים בתאוות, כך סף הגירוי הולך וגדל והתאוות החדשות הופכות לגדולות ומסובכות יותר, וכך קשה יותר לספק את הרצונות שלהם.
מתוך הבלבול הגדול בעולם, הפרשה מדריכה אותנו מהו הטוב האמתי. מהם החיים האמתיים. איך לחיות את האמת. הקרבה לקדוש ברוך הוא, היא חיינו ואורך ימינו, ואותם חיים הם הטוב. הלב אמנם הולך לפעמים עם החברה מסביב, אבל הנשמה זועקת לנו שהיא צריכה את הרוחניות שלה.
כדי להיות מאושרים באמת אנו צריכים לשלוט ולהגביל את הלב שכל דקה מתהפך ורוצה תאווה חדשה שלא תועיל ולתת לשכל שלנו להוביל אותנו אל המקום הנכון. לתת לתורה הקדושה לפקוח לנו את העיניים וליישר את דרכנו. השם יזכה אותנו להגיע לחיים אמתיים, להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומבורכת.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה