פרשת נשא – מדריך איך לשלוט על התאוות
הפרשה מתארת את עניין סוטה, כלומר אשה שנסתרה עם גבר לאחר שבעלה הזהירה על כך. בעלה לוקח אותה לבדיקה אצל הכהן שמשקה אותה במי סוטה שבודקים אם נטמאה או לא. לאחר מכן הפרשה עוברת לעניין נזיר שנודר להתנזר מיין.
תחילת הגמרא במסכת סוטה פותחת בשאלה מה הקשר בין פרשת סוטה לפרשת נזיר שנסמכו זו לזו, וכן גם משניות סוטה ונזיר שסמוכות? התשובה המפורסמת של הגמרא היא: "לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".
אך כעת התשובה הזו מעוררת שאלה חדשה, מה אשם מי שרואה את הסוטה? למה הוא צריך להזיר את עצמו מיין? אפשר להבין אם יאמרו שמי שנפל בעבירה יזיר עצמו מן היין, דהיינו האישה הסוטה בעצמה, אבל מדוע שאיזה עובר אורח שרק ראה את הסוטה בקלקולה יצטרך להפוך לנזיר?
חז"ל לימדו אותנו כאן כלל עצום בשליטה עצמית על היצר והתאוות שלנו. לסביבה יש השפעה רבה עלינו. ברגע שאנו רואים משהו לא טוב, למשל איזשהו דבר עבירה או מישהו שהולך אחר תאוות העולם, למרות שהדבר חיצוני בלבד, מכל מקום הוא משפיע עלינו ומשנה אותנו בפנימיות ממש.
חז"ל לימדו אותנו שאם אנו רואים סוטה בקלקולה זה גורע משהו. לא נרגיש שמשהו לא בסדר אצלנו, שהרי היא זו שעשתה את העבירה ולכאורה אנחנו לא קשורים לעניין. אבל למרות זאת נצטרך לקבל על עצמנו נזירות מיין ושכר (שמסמל את שיא התאוות), משום שספגנו לתוכנו את ההשפעה השלילית. עצם ראיית הסוטה בקלקולה הגבירה את חוזק התאווה אצלנו וכעת צריך לתקן את זה ולהחליש את התאווה.
ואמנם לא רואים את השפעת הדברים בפרטים הקטנים, שאדם יכול להימצא בסביבה של עבירות, לראות מראות אסורים, לצפות בתכנים מזיקים ועם כל זה להמשיך רגיל כאילו לא קרה דבר. הוא חושב שהכול עבר לידו והוא נשאר בשלו.
אבל באמת ישנה השפעה כלשהי לא מורגשת בפנימיות האדם. ואם הוא לא יעצור אותה, היא תלך ותגדל עד שהוא יאבד שליטה, והוא אפילו לא יידע מה גרם לו לכך. לכן אפשר לראות את ההשפעות השליליות לטווח הארוך יותר.
וכמו למשל שאדם עובר לגור בשכונה חדשה עם אנשים שונים ממה שהתרגל אליהם. אז בתחילה הכל יהיה רגיל, אבל עם הזמן, הרגשות שלו ישתנו, הוא יאהב את מה שהם אוהבים, יתחבר לאופנה באותו המקום וכו’.
לכן הדבר ברור שאם ניקח אדם רגיל ונשים אותו כמה שנים בשכונת פשע או בכלא, הוא לאט לאט יפתח מחשבות של עבריין. ואם ניקח את אותו אדם ממש לגור בשכונה של אנשים יראי שמיים ובעלי חסד, אז הוא יתבייש לעשות עבירות לידם. ואמנם השינוי לא תמיד יהיה מקצה לקצה, וגם תמיד ישנה בחירה לאדם, אבל מכל מקום הדבר ברור שהוא יושפע לפחות מעט מכך, ובהתאם זה יביא לעליה או ירידה במצב הרוחני שלו.
וכך אפשר לראות בצורה הברורה ביותר, שאדם שגדל בבית חרדי, ברוב המקרים מתנהג כחרדי לכל דבר וגם חושב כמו חרדי. אבל לעומתו אדם שגדל בבית רחוק מתורה ומצוות, חי בצורה שונה לחלוטין. ולעומת שניהם אדם שגדל כגוי מתנהג כגוי, ואם הוא גדל בבית של מחבלים, אז כנראה שגם הוא יהפוך למחבל. אף אחד לא חושב שחסר לו משהו, וגם כולם בטוחים שזה רצונם ובחירתם לחיות כפי שהם חיים, אבל הדבר ברור שזה בעיקר הסביבה שהשפיעה.
ומכאן נבין לגבינו, שאין איזה מעשה קיצוני שגורם לנו לשנות את התפיסה מקצה לקצה, אלא שכל החיים מורכבים ממעשים קטנים, מדברים שאנו רואים ושומעים, וכל דבר משפיע עלינו קצת, ולאט לאט הדברים מחלחלים ומשנים לנו את התפיסה בהדרגה בלי שאנו שמים לב לכך.
כל אדם יודע שהוא אוהב היום דברים שבעבר הרחוק לא אהב כלל, וגם להפך, שדברים שאהב הפכו להיות חסרי ערך עבורו. אז הוא חושב שהרצון שלו הוא שהשתנה מעצמו. אבל הדבר מובן שהרצון שלו הושפע מאוד מהסביבה והשתנה בעקבות הדברים שקלט מבחוץ.
אין איזו נקודה בזמן שהוא יכול להצביע עליה שעד אז הוא אהב דבר מסוים ומאותו רגע הפסיק לאהוב. אלא שהכול נעשה בלי שנרגיש. כמו ההתבגרות הפיזית, שהגוף גדל ומזדקן, משתנה בכל רגע, אבל אנו לא מרגישים בזה כלל. עד שאנו מסתכלים על תמונה ישנה ואז מבינים איזה שינוי עצום נעשה.
אנשים חושבים שהם נמצאים בשליטה עצמית על חייהם, אבל כל התקדמות או נסיגה בחיים מושפעת מהרבה גורמים שמתרחשים לאורך זמן. אף אחד לא קם בבוקר ומחליט להפוך לצדיק או לרשע בניגוד למה שהיה כל חייו.
כל אדם נמצא פחות או יותר באותה תפיסת חיים בה היה אתמול. הנפילות שלנו הן קטנות וכך גם ההתקדמות שלנו היא אטית. אדם יכול להתחזק מעט או להתרחק מעט, ורק שם נמצאת הבחירה שלו. לאחר זמן מה עוד קצת וכך הלאה עד שלאחר זמן ניתן להרגיש בשינוי מהותי.
כל שינוי שנעשה בנו הוא שינוי מועט ביותר שקשה מאוד להבחין בו אם לא פוקחים את העיניים היטב. אדם שרואה אנשים עוברים עבירות לא מרגיש שמשהו לא בסדר, אך בפנים הוא מושפע מהדבר ולאחר זמן הדבר יבוא לידי ביטוי מבלי שהוא יבחין בקשר.
אדם מאמין יכול להיקלע לסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות, שם ילגלגו על רבנים גדולים ויזלזלו בערך המצוות. לאחר שבוע הוא יצפה בטלוויזיה במישהו מפורסם שהוא 'מעריץ' שמתגאה בריחוק שלו מהדת ומתהדר בחטאים שעשה. לאחר כחודש הוא יקרא בעיתון על אסון נורא שקרה שיגרום לו להיכנס לספיקות באמונה. אחרי כל זה הוא יתקל במרצה באוניברסיטה שיסביר לו שכל העולם פועל על חוקי פיזיקה ואין השגחה פרטית ח"ו.
ואז פתאום אותו אדם יבין שיש לו ספקות באמונה. כעת אם הוא יחשוב על הדברים בביתו לנסות להבין כיצד הגיע למצב הזה, הוא יגיע למסקנה שהוא נפל מאמונתו בגלל אותו מרצה. אך האמת היא שזה כלל לא נכון. אותו מרצה רק הוסיף על הדברים, אבל הספקות באמונה התחילו אצלו מזמן ורק שלא הרגיש אותם.
אילו היה שומע את אותו מרצה לפני כל שאר הדברים שעבר, הוא היה בקלות מוצא את התשובות המתאימות לאותו מרצה. מה שגרם לאותו יהודי מאמין ליפול באמונה זה רצף הדברים שעבר שהחלישו אותו עוד ועוד לאט לאט. כשהיה בחברה שמזלזלת במצוות הוא היה בטוח שהוא בשליטה, אבל כבר אז התחילה הנפילה שלו.
אנשים צופים בטלוויזיה בדברים שמרחיקים מהאמונה ומעוררים תאוות, קוראים עיתונים, יוצאים למועדונים מפוקפקים ועושים דברים רבים שמחלישים אותם וגורמים לנפילות. מספיק רק לצאת למכולת כדי להיתקל בחוסר צניעות שמביא לנו נפילה רוחנית עצומה. הסביבה שלנו לא תמיד מעודדת אותנו לרוחניות והופכת את התאוות הגשמיות לעיקר החיים. כתוצאה מכל זה, לא פלא שאנו נחלשים ברוחניות.
לרוב אף אחד לא ישים לב לכך כי כל אחד מאיתנו משתלב היטב בסביבתו, וכשם שאנו לא מרגישים את כדור הארץ מסתובב במהירות עצומה כי כל הסביבה שלנו מסתובבת ביחד אתו, כך אנו לא מרגישים שאנו נופלים מהאמונה כי כל הסביבה שלנו נופלת איתנו ביחד.
אבל בהחלט ניתן לראות שביחס למה שהיה למשל לפני כחמישים שנה, האלימות גברה, הפשיעה התרחבה, רמת הצניעות ירדה, התאוות צמחו, האמונה נחלשה וכו'.
קל מאוד לראות שבכל מדינה יש סגנונות שונים, חוש הומור מסוג אחר, לבוש שונה וכו'. אפשר לראות שלכל עדה יש מנהגים שונים וכו'. כי כל אדם רגיל לסביבה שלו שנראית לו הכי טבעית והגיונית בעולם. הכל נעשה בצורה הדרגתית מבלי שנרגיש בכך, מתוך השפעות הסביבה.
התורה שרואה את שורש הדברים הסמיכה את פרשת סוטה לנזיר כדי ללמד אותנו שאם ראינו משהו שיעורר בנו תאווה גשמית וחוסר אמונה, וגם אם זה לא מורגש כלל ואנו מרגישים חסינים ולא מושפעים, מכל מקום אנו צריכים כתגובה להגביל את התאוות שלנו בצורה יזומה כמו נזירות מיין, ובכך להתרחק מאותן תאוות שהושפענו מהן. חשוב לשים לב תמיד ולפקוח עיניים כדי לזהות את הנפילות הקטנות.
וצריך להבין שהטבע האנושי מסתיר את ההשפעה. שאנו לא מרגישים מושפעים כלל. אבל באמת כל דבר קטן משפיע, ורק אם נלך בקיצוניות ועקשנות, נוכל להצליח לשלוט על עצמנו ולהביא את עצמנו לרצונות טובים.
ולכן אנשים רבים לא מבינים מדוע צריך כל כך לדקדק בדברים שנראים להם לא מזיקים כלל. וכמו למשל מדוע צריך טלפון כשר? מה רע במכשיר מתקדם עם אינטרנט? גם מה רע להחזיק טלוויזיה רק לצפייה בתכנים מועילים? ומדוע צריך הפרדה מוחלטת בין נשים וגברים? ולמה קול באישה נחשב ערווה?
אנשים לא מודעים למה שמתחולל בתוכם בכל פעם שעוברת להם איזו תמונה קטנה לא טובה. הם בטוחים שהם בשליטה. לכן הם חושבים שכל העניינים האלו שייכים רק לקיצוניים שמתנזרים מכל העולם הזה. אבל התורה אומרת לנו שאותה התנזרות היא הדרך היחידה שלנו להתקדם לאחר שראינו קלקולים שכאלו. אנחנו מושפעים מאוד וכל דבר קטן כזה, שאנו בטוחים שלא יזיק, מרחיק אותנו מאוד מדרך האמת.
אם ניקח את הדברים לימינו, נוכל ללמוד מכך שאם נתקלנו במעשה כפירה כלשהו, מיד נחזק את עצמנו למשל בשמיעת שיעור באמונה. כשמישהו מעשן סיגריה לידינו בשבת, נזכיר לעצמנו בהחלטיות שהיום שבת קודש. כשאנו נתקלים במראה לא צנוע ברחוב, נאמר איזה פרק תהלים כדי להיזכר שאנו יהודים מאמינים שלא מפקירים את הגוף בחוסר צניעות.
כך לכל נפילה שאנו נתקלים בה, גם אם לכאורה אין לנו כל אשמה ושום קשר לדבר, נשתדל לתת תגובה נגדית שתחזיר לנו את האמונה. אסור להתעלם מדברים, כי אז אנו חושבים שזה לא קשור אלינו, אבל בפנים זה מחלחל ומשפיע אם לא נעצור את זה.
אנשים שהתרגלו לחילול שבת מסביבם כבר מפסיקים להתרגש מזה והכל נראה טבעי. הם הגיעו למסקנה שיש יהודים ששומרים שבת ויש כאלו שלא זכו, כאילו שאין בזה שום פסול. הם לא מבינים שהשתיקה שלהם זה כמו הסכמה.
הרי אם היו נתקלים באדם שעומד על הגג ורוצה לקפוץ, מיד הם היו מזעיקים כוחות הצלה. אם היו רואים אנשים שנכנסים לתוך התופת מתוך חוסר מודעות, הם היו מזהירים אותם. וגם אם לא היו מצליחים למנוע אסון, מכל מקום היו מזועזעים ולא מיושבים בדעתם כלל. הם בוודאי לא היו ממשיכים בשלהם כאילו שלא קרה כלום. אדם שמחלל שבת ח"ו מתחייב עונש סקילה. אז איך יתכן לראות אנשים רבים סביבנו שהולכים לאבדון, ולהתייחס לזה בקרירות ואדישות? אלא שכל כך התרגלנו, עד שאנחנו בכלל לא מבינים את ההשלכות של הדברים. וכך ההתדרדרות מתחילה.
אמנם זה בלתי אפשרי להפגין ולהוכיח כל אדם שעושה עבירה, אבל לפחות נעשה הפגנה פרטית בתוכנו, כדי שאנחנו בעצמנו נזכור שהדרך הזו היא פסולה. אנחנו לא יכולים לקבוע את הבחירות של האחרים, אבל נוכל לקבוע לעצמנו, לשים גבולות ולהביע מחאה פרטית בלב, כך שאנחנו לא נישאב לכל הקלקול הזה.
אנשים שהתרגלו לחוסר צניעות לא מבינים שיש בזה משהו לא בסדר. אנשים רבים שכחו מה זה להיות יהודי ובשבילם הפגישה עם המצוות היא בברית המילה, בבר מצווה ובחתונה, בעוד שאת שאר החיים הם מעדיפים לחיות כמו הגויים. זה לא מתוך רצון להתרחק מדרך התורה חס ושלום, אלא מתוך הרגלי הסביבה.
כדי להישאר בשליטה על התאוות ולא לתת להן את הפתח להשתלט עלינו מבלי שנרגיש בכך, אנו צריכים ללמוד לזהות את המקרים שעלולים להחליש אותנו. אסור לומר על עבירה שמישהו עושה שזה לא נורא, או שכל אחד יתנהג כרצונו. כולנו יהודים שמחויבים לקדוש ברוך הוא והעולם הוא לא הפקר.
אילו היינו רואים אדם שרוצה לקפוץ לתוך האש בוודאי שלא היינו שותקים מתוך מחשבה שזו בחירה שלו. המשטרה הייתה מתערבת וכל מי שיכול לעשות משהו כדי להציל היה מנסה את כוחו. אז על אחת כמה וכמה שעלינו להזדעזע ולנסות לעשות משהו כאשר אדם רוצה לאבד את חיי הנצח שלו ואת כל העולם הבא. ואם אותו לא נצליח להציל, אז לפחות נציל את עצמנו, שנבין ונחדיר לעצמנו את ערך חיי הנצח שלנו.
אמנם ישנה בחירה חופשית לאותו אדם ובוודאי שלא נבוא לכפות עליו לעשות שום דבר, אבל אסור לנו לומר לעצמנו שאותו אדם נוהג כשורה וזו בחירה שלו. כי אם נאמר את זה, אז לאחר מכן נאמין בזה ואז לאט לאט נשנה את החיים שלנו לחיות על פי זה.
אסור להתנהג בצורה לא הולמת לכל אותם יהודים יקרים ומסכנים שהתרחקו מהאמונה, אך כלפי עצמנו אסור לנו להשלים עם המצב. גם אם כולם מסביב מחללים שבת, זה לא מצדיק את זה וזה לא עושה את זה בסדר. גם אם אף אחד לא מניח תפילין מסביב, זה לא אומר שזה טוב. אנחנו צריכים להתבייש בזה. צריך להזדעזע ולבכות על המצב הזה.
זה לא שיש בחירה בין לחיות עם שמירת שבת לבין לחיות ללא שמירת שבת, כי ללא שמירת שבת החיים שלנו כלל לא נחשבים חיים. הבחירה היא בין לחיות עם שמירת שבת לבין מוות אכזרי וייסורי נצח. היום מספרים את זה בצורה יפה וחדשנית, שכאילו חוזרים בתשובה רק "בכיף" ומתוך אהבה, ורק אם מרגישים את החיבור הנכון, אבל צריך להכיר באמת, שיש רק דרך אחת, וכל סטייה ממנה היא ייסורי גיהינום נוראים.
הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו בחירה לחיות בכיף מתוך איסור, זו בכלל לא אפשרות. וכפי שמפורש בפרשיות בחוקותיי וכי תבוא, שאם זה לא בדרך תורה אז ח"ו זה בדרך של ייסורים. וכמובן שצריך לשוב מאהבה, וזו הדרגה הטובה ביותר, אבל אם נשארים ח"ו בעבירות, אז עדיף לשוב אפילו מפחד, ובלבד שלא נמשיך עם העבירות הנוראות.
צריך לבכות ולהתפלל על כל מי שעושה עבירות וצריך לבכות על עצמנו שראינו את העבירות שהוא עושה כך שהן משפיעות גם עלינו. אנו מחויבים להחדיר לעצמנו אמונה בכל פעם שהיא נחלשת מעט כתוצאה מהסביבה החיצונית.
בדור שלנו, שכבר כל הגדולים רואים את הסימנים ומבינים שזהו דור המשיח והגאולה, ישנם הזעזועים הגדולים ביותר. כולם מסביב כמו משוגעים, כולנו מבולבלים ואף אחד לא מצליח לראות את האמת. הטוב והרע מעורבבים חזק זה בזה ואף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
דווקא עכשיו, כאשר הקדוש ברוך הוא מזעזע את כל העולם ומחכה לראות מי יחזיק מספיק חזק באמונתו ובדבקותו, דווקא כעת כדאי לנו לשמור על הרוחניות, להיצמד לאמת ולשלוט על כל התאוות הגשמיות שלא יתגברו וישלטו עלינו. שנזכה בע"ה לשמור על האמונה, לשלוט על התאוות ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה