חינוך בטהרה – פרשת ויקרא
הפרשה מתחילה במילה ויקרא שנכתבת עם א׳ זעירה. הרבה פירושים נכתבו על הסיבה לכך. בין הטעמים אפשר למצוא שאותה א׳ זעירה מסמלת את הילדים הקטנים.
כאשר מתחילים ללמד את התינוקות תורה, נהוג להתחיל מתורת כוהנים (כלומר ספר ויקרא שמדבר על עבודת הכוהנים בבית המקדש). הסיבה לכך היא שכשם שהקרבנות שמקריבים הם טהורים, כך התינוקות הם טהורים וראוי לטהורים להתעסק בדברים טהורים.
משמעות הדבר צריכה ללוות כל הורה שחפץ בחינוך ראוי לילדיו. פעמים רבות אנו משתדלים להשקיע בחינוך, משקיעים על כך כספים רבים, נלחמים על מוסדות החינוך המוצלחים, דואגים לחוגים והעשרה ועושים כל מה שאפשר כך שהילד יגדל עם החינוך הטוב ביותר. אבל את הדבר החשוב ביותר שנותן את עיקר החינוך אנו שוכחים, את השמירה על טהרת הילדים.
מדוע החינוך כושל?
זה לא סוד שהיום עניין חינוך הילדים הפך להיות לאחד הנושאים הקשים לפתרון. כולנו יכולים לראות היטב את הידרדרות הדורות. לא צריך להיות גאון גדול כדי להשוות בין ימי הילדות של הדור הקודם לימי הילדות של הדור הצעיר. בתי הספר כבר לא מצליחים לחנך, ההורים מרימים ידיים ונותנים לילדים לנהל את העניינים והחברה הצעירה חוגגת בפשע, חוצפה, אלימות, רדידות, הפקרות ופריצת כל הגבולות האדומים שקיימים.
אלא שצריך להבין שהחינוך הוא לא עניין טכני בלבד. אנשי חינוך מחפשים את הפתרונות הטכניים ולכן מתקשים למצאם. מעבר לשיטות חינוך טובות או הסברים מקיפים על כל המערכת החינוכית, צריך להכניס קודם כל את החיבור הרוחני לקדוש ברוך הוא שמשם מגיעה עיקר ההצלחה. ילד צריך לקבל יראת שמיים ואמונה כדי להגיע להישגים חינוכיים אמתיים. שהרי הדבר היחיד שמונע מהאדם להתנהג כבהמה ולהזיק לעצמו ולאחרים זה האמונה. מתוך אמונה וחיבור רוחני אדם מקבל רגישות ומבין שיש לזולת ערך, שהעולם הוא לא הפקר, שגם לאחרים יש רגשות.
צריך לדעת שערכים נקנים מתוך החיבור אליהם ולא מתוך הלימוד שלהם. המורה בבית הספר יכול לדבר עד השנה הבאה, וההורים בבית יכולים להסביר את הדברים במשך שנים. אבל כל עוד אין לילד חיבור לדברים, הם פשוט לא נכנסים אל הלב.
ישנם אנשים ששמעו כל כך הרבה פעמים שיעור בנושא מסוים, ואז הם יכולים לדקלם את כולו בעל פה. הם בקיאים בכל נקודה קטנה בו ומבינים את כולו בצורה עמוקה וברורה. לפעמים אפשר לשמוע אותם זורקים משפטים מאותו שיעור לאוויר ואולי אפילו מוכיחים אחרים על דברים משם. עם כל זה, הם חיים את חייהם בצורה הפוכה לגמרי מכל מה שלמדו. כי ללמוד ולהבין זה עניין אחד, אבל להתחבר לדברים ולהכניס אותם לתוכנו זה עניין אחר לגמרי.
לכן ידוע שכל מי שיראתו קודמת לחכמתו, שתיהן מתקיימות בידו. שהרי אם אדם הוא ירא שמיים, יש לו כלי להכיל את החכמה ואז יש לו עניין להבין וללמוד דברים. אדם כזה רוצה ללמוד וגם לקיים את מה שלומד, הוא מנסה להשיג עוד ועוד מאותה חכמה וחי את חייו על פי הכללים שבידו. אך אם יש לו חכמה בלי יראת שמיים, אז החכמה היא חיצונית בלבד ואין סיבה שמחר הוא יזכור את הדברים או ינהג לפיהם, שהרי הוא לא רואה בחכמה הזו כל טעם.
חינוך ליראת שמיים
אנשים מנסים להפריד בין חינוך ובין יראת שמיים. לחנך על פי שכל וכללים ולהשאיר חס ושלום את התורה הקדושה בחוץ. אבל איך אפשר לכבד את ההורים אם לא לומדים לכבד את הקדוש ברוך הוא? איך אפשר לתת לילד ערכים אם מלמדים אותו שבאנו מקופים וישנם חוקי הישרדות כמו בתהליך הברירה הטבעית? אם נשריש בילדים שהם הגיעו בדרך האבולוציה, אז הם יהיו לא יותר מבהמות מפותחות שלמדו לדבר. הם ידרכו על כולם מסביב כדי להצליח כי אלו חוקי הג'ונגל. החינוך הוא לא רק חכמה שמלמדים את הילדים, אלא דרך חיים שמוליכים אותם בה.
אדם יכול להיראות נחמד ואדיב ולהתנהג בצורה מופלאה, אבל מה מונע ממנו לעשות דברים לא טובים כאשר הוא נמצא לבדו בחדרו בלי שאף אחד יודע? עשיו היה מקום ראשון בכיבוד אב. אז כל עוד יצחק אבינו היה בחיים, הוא כיבד אותו בכל כוחו. אבל בתוך לבו חשב לעצמו שכאשר אביו ילך לעולמו הוא יהרוג את יעקב אחיו. כי זו לא חכמה לעשות דברים מתוך אינטרס או תלות בדברים חיצוניים. החכמה היא להשריש את הערכים בתוך הילד כך שגם כאשר הוא נמצא לבדו בחדרו ויש לו הזדמנות לעשות עבירות בלי שאף אחד ידע על כך, הוא יבחר בטוב משום שהוא יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא אתו. הוא ירצה לעשות טוב מעצמו ולא מתוך הרגל או חוסר נעימות.
חינוך מבלי להכניס את הקדוש ברוך הוא והתורה זה לא חינוך. אפשר ללמד את הילדים דברים שונים, אבל אי אפשר לצפות מהם להיות מחונכים. ה"תרבות" שיש היום רחוקה שנות אור ממה שאנו באמת רוצים לטובת הילדים שלנו. זה ההפך הגמור מתרבות. אף אחד לא רוצה שהילדים שלו ינבלו את הפה, יחשבו מחשבות רדודות ויתנהגו בהפקרות כמו שרואים במופעי התרבות השונים או בתוכניות הטלוויזיה. כדי לחנך באמת מוכרחים להכניס יראת שמיים ואמונה, מוכרחים ללמד על המסורת ועל דרך התורה, מוכרחים להכניס את הקדוש ברוך הוא לתוך התמונה.
היום משקיעים את מיטב כספי הציבור לטובת החינוך, מביאים את כל טובי המרצים ואנשי האקדמיה שימציאו את השיטות הגאוניות ביותר לחינוך ועושים הכל כדי להצליח בחינוך. אבל ככל שמשקיעים יותר, כך מבינים כמה ההשקעה היא חסרת תועלת. כי מבט אחד על בתי הספר מראה לנו את הכישלון הגדול. הפשע בעליה, המצב הנפשי ירוד, ההפרעות גדלות, כולם צריכים טיפולים, כולם לוקחים כדורים, אין משמעת ויש נסיגה חינוכית גדולה בכל רגע שעובר. כי ההשקעה בחיצוניות לא תעזור לנו. מי שבאמת רוצה לחנך יעדיף להשקיע בפנימיות הדברים.
ובאמת מדוע שהדברים ייראו אחרת? שהרי אם ההורים עסוקים בהתכתבות והעברת תמונות במכשירים הסלולריים שלהם, המורים הופכים לחברים של הילדים, המחנכים העיקריים של הילדים הם כלי התקשורת ואין לילדים שום מודל לחיקוי שמתפקד כאדם בוגר ואחראי, אז בוודאי שלאותו ילד אין סיכוי להתחנך, אלא אם כן ישלחו לו סיוע רב מהשמיים כך שהוא יהיה מספיק אחראי כדי לחנך את עצמו.
דוגמה אישית
כאשר אנו באים לחנך ומנסים להחדיר ערכים לילדינו, אנו לרוב מנסים ללמד אותם את הכללים בלי לחבר אותם אליהם. אנו יכולים למשל להסביר להם שאסור לשקר. אם נתפוס אותם משקרים, אנו יכולים אפילו לכעוס ולצעוק עליהם ש"אסור לשקר!". אבל אז כאשר נרצה לקחת איזו חופשה, אז נעשה קול מסכן בטלפון ונסביר למנהל בעבודה שאנו לא מרגישים כל כך טוב. מכל הסיפור הזה הילד הבין שלפעמים זה משתלם לשקר, שהרי אנחנו בעצמנו שיקרנו כדי לקבל חופש. לכן רוב הסיכויים שאותו ילד יגדל לספר שקרים רבים. אך מצד שני כאשר יחנך את ילדיו, הוא יצעק ויכעס עליהם מאוד בכל פעם שישמע שקר מפיהם. שהרי זה מה שלמד מההורים.
העולם שלנו משוגע לגמרי. במשך כל היום אנו רודפים אחרי תאוות העולם. כשאנו צופים בתוכניות רדודות בטלוויזיה שמשדרות פריצות, חוסר צניעות, תאוות, אלימות, רצח, בגידות וכל מה שרחוק מערכים, כל העולם מצדנו נעלם מרוב שאנו שקועים. אנו כועסים וצועקים על קצת לכלוך שהילד עושה או על כלי ששבר, ומדקדקים בכל שקל שיכול להיכנס לכיס שלנו. אוכל טעים או שינה מתוקה זה כמו ערך עליון ולשון הרע לא פוסק כמעט מפינו. אנחנו לא שמים לב לדברים האלו, אבל הילדים קולטים את הכל וחוקקים את הדברים בלבם.
כאשר אנו שומעים שהילד התחצף למורה אנו כלל לא מתרגשים ואפילו מעלים חיוך על פנינו. כאשר הילד מספר שדחפו אותו בגן, אז אנו מצווים עליו "תחזיר לו" שחס ושלום לא יהיה פרייר. כשהילד רוצה לעשות דברים שמזיקים לאחרים או נוגדים את חוקי התורה אנו לא מתרגשים ומקבלים את זה בהבנה.
מתוך כך הילדים לומדים להבין את חשיבות הדברים. שאוכל ושינה הרבה יותר חשוב חס ושלום מדברי תורה משעממים. שהכסף והתאווה חשובים יותר מערכים ושמחה של הזולת. אנו מכריחים את הילד לאכול ומרגילים אותו שזה סוג של ערך עליון. לפעמים מבקשים ממנו לשקר בתור תירוץ, שיגיד שקרה כך וכך. והילד בוחן את הדברים ומסיק מסקנות הרסניות לעתיד.
כך אנו מחנכים את הילד לגשמיות, לנקמה, לגאווה, לקנאה ולתאוות. ואז מתפלאים מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. הרי זה מה שאנחנו בעצמנו לימדנו אותו.
אנו עושים את כל הטעויות האפשריות, והילד מתבונן וקולט כל פרט. אבל אז אנו נזכרים שצריך לחנך את הילדים. אז כשהילד מתנהג בדיוק כפי שחינכנו אותו להתנהג מבלי שנשים לב, אנו פתאום מתעוררים ואז צועקים עליו "תהיה ילד טוב! תפסיק לעשות שטויות!". אבל הילד כלל לא מבין מה אנחנו רוצים ממנו, שהרי הוא כן ילד טוב! הוא עושה בדיוק את מה שהרגלנו אותו לעשות.
אלו ערכים אנו מחדירים לילדים?
הילדים מתחברים למה שאנו משדרים ולא למה שאנו אומרים. רוב הבעיות של הילדים הן תוצאה ישירה של המעשים, היחס והתגובות של ההורים והסובבים.
כאשר נסביר לילד שאסור להתחצף, הוא יזכור את החיוך שהעלה על פנינו כשסיפר שהתחצף למורה. מבחינתו הוא בטוח כעת שלהתחצף זה מצחיק וזה לא משנה מה נגיד. כאשר נסביר לבת שלנו שהיא צריכה לשמור על עצמה ולהתלבש בצורה צנועה, היא תזכור את השחקניות שכולם אוהבים שרחוקות מלהתלבש בצורה צנועה. היא בטוחה כעת שככל שהלבוש הוא מועט, כך יאהבו ויעריכו אותה יותר. כאשר נסביר לילדים שכסף זה לא הכל בחיים, הם יזכרו את הניצוץ בעיניים והריר שנזל לנו כאשר ספרנו את הכסף שהוצאנו מהכספומט. כל ההסברים שלנו לא שווים הרבה. החינוך לא תלוי במה שאנו אומרים לילדים, אלא במה שאנו מעבירים להם.
אם אנו יושבים במתח ומתרגשים מאיזה סרט על חיים מעוותים, איך אפשר לצפות מהילדים שיהיו בעלי ערכים? איך אפשר ללכת לחוף ים מעורב עם הילדים ואחר כך להתפלא מדוע לבן יש מחשבות לא נקיות והבת מתלבשת בצורה מופקרת ולא צנועה? איך אפשר לזלזל בהורים שלנו ולצפות שהילדים יכבדו אותנו? איך אפשר לרמוס את הערכים ולצפות שנצליח להחדיר אותם לילדינו?
כאשר אנו מתרגשים מדבר מסוים, אנו מראים לילדינו שצופים בנו שאותו עניין הוא מרגש. כאשר אנו מזלזלים במשהו, גם הילדים לומדים לזלזל בו. אם נחבר את עצמנו לדברים שליליים מול הילדים, שום הסבר לא יעזור לאחר מכן. הילדים מבינים על פי התגובות שלנו את סדר העדיפויות בחיים.
מכל זה נוכל ללמוד כיצד לחנך את הילדים לערכים. כאשר נתייחס יפה לאנשים, הילדים שרואים אותנו ילמדו לכבד את הזולת. כאשר ההורים יכבדו זה את זו ליד ילדיהם, הילדים בוודאי ירצו זוגיות טובה ובריאה כמו שראו אצל הוריהם בבית. כאשר נתייחס להתנהגות הילדים בכובד ראש אך נעלים עין פה ושם מכלי שנשבר או רכוש שניזוק, אז הילדים יקבלו פרופורציות על מה באמת משמעותי וחשוב בחיים.
גם אם אנחנו עושים הרבה שטויות בחיינו, המעט שאנו יכולים לעשות הוא לעשות הצגה ליד הילדים. לוותר על מכשירי התקשורת המזיקים השונים, לשים לב לתגובות שלנו לאירועים שונים שמתרחשים סביבנו, למחות על דברים מעוותים ולא טובים, לתת חיזוקים על דברים חיוביים וכו'. מתוך הדברים האלו אנו מחדירים ערכים לילדינו.
האם לתת חופש בחירה לילדים?
הילדים הקטנים הם טהורים. עדיין לא טעמו טעם חטא. עדיין לא פגמו בנשמתם הטהורה. אבל הדבר תלוי בנו אם לשמור על הטהרה שלהם, או שחס ושלום לטמא אותם. ההורים בדרך כלל לא נותנים על כך את הדעת, אבל ילדים שצופים בטלוויזיה עלולים להיחשף למסרים הרסניים שטובי הפסיכולוגים וההסברים ההגיוניים ביותר לא יוכלו להוציא מהם לאחר מכן. ילדים שאוכלים דברים לא כשרים מטמאים עצמם ואז הרבה יותר קשה לחבר אותם לרוחניות ואמונה. ילדים שמשחקים במכשירים סלולריים בקלות מגיעים לתכנים לא הולמים שמזיקים לנפש הטהורה שלהם.
הילדים הופקדו בידיים שלנו ומתפקידנו לתת להם לגדול בטהרה. חשוב לתת להם דוגמה אישית טובה בבית ולהשקיע בחינוך שלהם. היום ישנה מתירנות שהופכת את כל האסור למותר ואת כל הרע לטוב. כל הקווים האדומים כבר נחצו והכל הפך להפקר. איך ילד בן חמש יכול להתמודד עם מראות מזעזעים בחדשות ועם הצפת רגשות שאפילו למבוגרים קשה להתמודד איתה? איך נוכל לחזק אותו באמונה לאחר התמונות הקשות שראה? כל הפסיכולוגים וכל התרופות בעולם לא יועילו להחזיר את הילד הזה לתפקד בצורה תקינה לאחר מכן.
הורים רבים אוהבים לתת חופשיות לילד ולאפשר לו לטעום מכל העולמות. שילמד חס ושלום קצת על הקוראן ועל העם המוסלמי, שילמד על רומא ועל הנצרות, שיעריץ כוכבים נוצרים בטלוויזיה, שילמד על סוגי האוכלוסייה השונים שקיימים וכך יבחר לעצמו את דרכו.
אנו רוצים לתת לילדנו את כל האפשרויות ולא למנוע מהם את העולם. אנו לא רוצים לכלוא אותם ומעדיפים שיכירו את העולם ויהיו חופשיים לבחור כרצונם. אז אנו שולחים אותם לבתי ספר מעורבים חס ושלום, נותנים להם ללמוד על האבולוציה בנוסף לתנ"ך, מאפשרים להתחבר עם ילדים שמשפיעים לרעה, חושפים אותם בכלי התקשורת לתכנים שאינם הולמים לגילם, נותנים להם חופשיות לעשות כרצונם וכו'.
הרי כל אדם חופשי לבחור את דרכו האישית בחייו ולכן אנו רוצים שהילדים יכירו את הכל. נראה לכאורה שאם נכריח אותם לשמור שבת או לקיים מצוות, אז זו תהיה כפיה דתית וכך הילדים יגדלו להיות חסרי ידע בנושאים אחרים. כך זה נראה לנו הדבר הכי נכון לפתוח להם את האפשרויות ולתת להם ליהנות מכל העולמות. אבל אם אנו נותנים לילד אפשרויות רבות, אז איך אפשר לצפות שיבחר באפשרות הנכונה והטובה? הרי הוא רק ילד וזה התפקיד שלנו ללמד אותו מה טוב וממה ראוי להתרחק.
צריך לדעת שלילד אין עדיין את כושר השיפוט הנכון וכל זה הופך את הילד למבולבל ומתוסכל. ילד חייב מסגרת שתגדיר אותו, אחרת הוא עלול ליפול בקלות. הרי אף הורה לא ירצה לשלוח את הילד שלו לבית הסוהר כדי ללמוד איך האסירים חיים או לשלוח אותו לשכונת פשע שילמד איך סוחרי סמים מתחמקים מהמשטרה כדי שיראה את כל העולמות ויבחר את דרכו לאחר מכן.
כל הורה יודע שצריך להרחיק את הילד מסכנה. כל אדם מבין שאסור לתת לילד לשחק במקומות מסוכנים או להשאיר אותו לבד להתמודד עם העולם. זה הרי כל עניין החינוך, להדריך אותו בדרך הנכונה ולא לעזוב אותו לבדו. לפני שאדם יכול לבצע בחירה נכונה, הוא תחילה צריך לקבל הדרכה נכונה שתראה לו כיצד בוחרים בצורה טובה. הרי בסופו של דבר כולם מתמודדים עם העולם וכולם נחשפים גם לתכנים הלא טובים, אלא שבזמן אמת הילד צריך לזכור את הערכים והדברים הטובים שהחדירו לו בילדות, וכך יהיה לו קל יותר לבחור בדבר הנכון.
צריך לדעת שכאשר יש הרבה אפשרויות הילדים בוחרים במה שנראה נוח ומושך ולא במה שטוב. ילד יעדיף לאכול חטיפים וממתקים, לוותר על בית הספר, לגנוב שקית שוקו מהמכולת ולעשות דברים לא מוסריים שכל החברים שלו עושים. אף אחד כמעט לא יעדיף מעצמו להתנהג במוסריות ובערכיות או לוותר לאחרים ולעשות דברים קשים. כדי להחדיר ערכים צריך לשים גבולות ולמקד את הילד לדברים הטובים.
ובאמת נשאל את עצמנו מדוע שלא נשלח את הילדים שלנו להתחבר עם עבריינים בכלא או אלכוהוליסטים אלימים כדי שיכירו את העולם האמתי? מדוע לא לעשות טיול שנתי לילדי הגן במוסד גמילה מסמים כדי שיחכימו? למה שם אנחנו לא רוצים שהילד יכיר את העולם ויבחר בעצמו את הבחירות שלו? מדוע שם אנו כופים אותו? למה לכפות אותו ללכת לבית הספר וללמוד לקרוא ולכתוב? למה לא לתת לו לשחק כל היום בצעצועים ולאכול ממתקים כפי יכולתו כפי שהוא בוחר?
אלא שברור לנו שדברים שליליים צריך לחסוך מהילדים ככל שאפשר. אין שום טעם להראות לילד את כל מה שקיים בעולם, כי את הדברים הלא טובים הוא כבר יכיר בעצמו בין אם נרצה בכך או לא. לכל הפחות נוכל אנחנו לדאוג להפחית את הנזק ככל שאפשר. תפקיד ההורה הוא לתת לילד את הטוב שבעולם, כך שילמד להעריך אותו וישמור עליו גם כשנמצא במקומות פחות טובים בשלב מאוחר יותר בחייו. לשמש לו דוגמה אישית ולהראות את הטוב האמתי כדי שיהיה מחושב ויוכל לבצע בחירות נכונות מתוך שיקול דעת ברגעים הקשים שלו.
במקום ללמד את הילד על העמים האחרים וחס ושלום על דתות אחרות עלינו ללמד אותו על התורה והיהדות. שילמד להתחבר לקדוש ברוך הוא ולדבר אליו וכך הוא יוכל להתחזק באמונה ולהתחבר לקדוש ברוך הוא גם ברגעי החושך הקשים יותר שיגיעו.
אי אפשר להראות לילד עולם רחוק מהמסורת, להראות לו את הבלי העולם ואת ההפקרות שנמצאת ברחוב ואז לצפות ממנו לבחור להיות רוחני ובעל שיקול דעת. אי אפשר לתת לילד את כל התאוות שהוא רוצה, את כל הצעצועים והממתקים מבלי לעשות חשבון ומבלי שום רסן, ואז לצפות ממנו שיגדל להיות מחושב וסבלני. אי אפשר לחנך את הילדים להיות בהמות ואז להתפלא מדוע יש מרד נעורים או הפרעות בגיל ההתבגרות. הכל תלוי בערכים שהחדרנו להם. ילד שיקבל ערכים מתאימים, רוחניות וידיעה ברורה שיש בורא לעולם שאוהב ומשגיח מלמעלה, יגדל בצורה טהורה וטובה.
ובאמת הורים רבים מתפלאים ולא מבינים. מדוע הילד לא נשאר אפילו דקה בבית ליד השולחן עם כל המשפחה? מדוע הילד מנותק ומסתובב עם חברים לא טובים? מדוע הבת מסתובבת לא צנועה או שהחליטה להתחתן ח"ו עם ערבי? מדוע הבן לא מגיע יותר לבית הכנסת ומואס במסורת? למה הילדים מורדים ומתנהגים כמו בהמות? אלא שהם שכחו שהם עצמם נתנו להם לטעום מכל העולמות ולא הצילו אותם כאשר הייתה להם הזדמנות.
לכן אין שום סיבה להכיר לילד את העולם האכזר והלא טוב. צריך להכיר לו את הדברים הטובים שישתרשו ויהיו יסודות חשובים אצל הילד גם שנים לאחר מכן כשיגדל. לא צריך להכיר לילד את הנצרות או להתחבר עם אתאיסטים. לא צריך ללמד אותו על אבולוציה או על קשקושים אחרים שרק יזיקו. לא צריך לשים אותו בבתי ספר מעורבים בנים ובנות כדי שיכיר את העולם. אסור לשכוח שהוא רק ילד והדברים הברורים בשבילנו הם כלל לא מובנים עדיין לו. את השיקולים שאנו יכולים לעשות הילד עדיין לא יכול לעשות. הוא עדיין לא יכול לקחת אחריות על עצמו ולכן אנחנו אלו שלוקחים אחריות עליו.
אם נסביר לילדינו שכולם שווים, אז אין לנו מה להתפלא אם הבן לא יכבד אותנו (שהרי למה שיכבד את ההורים אם הם שווים לו במעמד?) או אם הבת תיעלם באיזה כפר ערבי חס ושלום (כי אם כולם שווים, אז נראה שאפשר גם להתחתן עם גויים). כאשר אנו מאפשרים את החופשיות לילד, הוא בקלות עלול ליפול ולבצע בחירות לא נכונות. הילד הוא קטן מכדי לדעת מה נכון וטוב בשבילו, אם ננסה להיות הורים חדשניים, חופשיים ומגניבים אז אולי הילדים ישמחו מזה בהתחלה, אבל החינוך יהיה הרסני. ילד צריך שיגדירו לו את הכללים, שיציבו לו גבולות, בלי זה הוא מרגיש אבוד.
תפקידנו הוא להראות לילד את הטוב שבעולם ללא תנאים ואז הוא ירצה ויבחר ללכת בדרך הזו. אם נחדיר לו שקיים גם רע או שהוא לא מוצלח, אז הוא ירגיש לא ראוי ולא מסוגל ללכת בדרך הטובה, כאילו שהוא מעניש את עצמו. פעמים רבות אנו מגדירים את עצמנו כסוג ב', ואז קשה יותר לשאוף ולהאמין שאנו יכולים להגיע להישגים.
מתכון ליצירת הפרעות בילדים
הורים רבים עושים את כל הטעויות האפשריות עם הילדים, אבל בכל זאת מופתעים מאוד כאשר הדברים יוצאים משליטתם. את רוב הבעיות שמפריעות לנו אצל הילדים אנחנו בעצמנו פיתחנו אצלם. הכל תלוי בכלים שנתנו להם.
אם נותנים לילד תאוות מול העיניים, אי אפשר לצפות ממנו להיות נזיר שיתעלה מעליהן. אם נותנים לילד סביבה שלילית, צריך לצפות לזה שהוא ילך בדרך לא טובה. אם נותנים לילד כלים הרסניים כמו טלוויזיה, אינטרנט ועיתונים למיניהם, אז צריך לדעת שהערכים שהוא ילמד הם הערכים שמלמדים אותנו שם של עולם זול ומופקר ללא ערכים. אחר כך איך אפשר להתפלא שכאשר אנו רוצים לשבת עם כל המשפחה סביב השולחן בליל שבת, הילדים מנבלים את הפה, סופרים את השניות ללכת לחדר ומרגישים כאילו שהם בעונש להיות איתנו? הרי אם ישנו עולם שלם של הפקרות בחוץ, אז למה הם צריכים להיות כלואים איתנו מסביב לשולחן?
אסור בשום אופן לזלזל בילדים. ישנה נטייה כזו להחשיב את הילד לקטן מדי ואז דוחים את החינוך, לא מתייחסים אליו ברצינות, חושבים עליו כעל סתם תינוק שלא מבין כלום, אבל הילדים קולטים את הכל ואפילו הרבה יותר טוב מאיתנו. כל מעשה שאנו עושים נרשם אצלם. כל מילה שהוצאנו מהפה מהדהדת להם בראש. כל הדברים שהם קולטים מהסביבה נשמרים במקומות עמוקים ביותר. כל אדם יחשוב על עצמו בגיל קטן ויגלה כמה הדברים הקטנים השפיעו על חייו.
מתוך חיפוש של שקט ונוחות אנו מחפשים את הדרכים המהירות להשגת המטרות המידיות לטווח הקצר, אך לא שמים לב שאנו הורסים את המטרות העיקריות לטווח הארוך. כאשר למשל אנו רוצים שהילד יבצע מטלה מסוימת, נוכל לצעוק ולכעוס ואז באותו הרגע הוא יבצע את המטלה בלית ברירה ואנו נרגיש בעננים כאילו שזכינו בפרס נובל לחינוך. אלא שלא שמנו לב לרגשות השליליים החזקים שהחדרנו לו שגורמים לו תחושות לא טובות הרסניות.
תארו לכם ילד שלא מתחשק לו לאכול באותו הרגע, או שהאוכל לא טעים לו. באותו רגע ההורים כועסים ומפצירים בו שיאכל ולא ישאיר פירור. הילד מתעקש וההורים מתעקשים עוד יותר, עד שבלית ברירה ולאחר ויכוחים רבים, הילד מכניס עוד כפית לפה. צריך לדעת שאותה כפית בשביל הילד הזה היא אחד הדברים הכי לא טעימים ולא נעימים שאכל. לא רק בגלל שהוא לא אוהב את האוכל, אלא גם בגלל שמלבד הטעם של האוכל היה שם גם הטעם של המריבה, של הכעסים, של הצעקות, של חוסר האונים בהתמודדות מול ההורים ושל כל שאר הדברים השליליים שהיו מלווים.
בפעם הבאה שההורים יכינו את אותו מאכל, הילד לא ירצה בכלל להסתכל על האוכל הזה וההורים כלל לא יבינו למה. אצל הורים שמקפידים ללוות כל ארוחה בכעס ומלחמות, הילדים כנראה לא יאהבו לאכול שום דבר. שעת הארוחה בשביל אותם ילדים היא כמו עונש. ההורים בטוחים שהם מוכרחים להכריח את הילד לאכול כי בלי זה הוא לא יאכל כלום. אבל האמת היא הפוכה, שבגלל שמכריחים אותו הוא סולד מזה.
הורים שיתייחסו לדברים בצורה הראויה להם יתנו ערך מוסף לילד שמתבונן מהצד במתרחש. אם ההורים לא יעשו סיפור מיוחד מאוכל, אז גם הילד לא יעשה מזה סיפור גדול. אם ההורים יציגו את ההליכה לבית הכנסת בתור פרס למי שמתנהג יפה במקום לצעוק על הילד שילך לבית הכנסת עם אבא, אז בוודאי שהילד ילמד להעריך ולאהוב את הדבר. כשמתייחסים לישיבה סביב שולחן השבת כדבר משמח, אז הילדים יחכו לזה. כשמעריכים את התורה הקדושה וכל הדברים נדחים מפני לימוד התורה, אז הילד לומד להבין את החשיבות של הדבר. אם נחדיר לילדים שמחה וחיוך בדברים החשובים והטובים, אז בוודאי שהם ילמדו להוקיר אותם.
להציב גבולות
כאשר יש שפע ומתירנות, הילד שבע מכל הדברים סביבו ולא נהנה משום דבר. פעם היו נהנים מלשחק באבנים ומקלות, היום יש כל כך הרבה צעצועים צבעוניים שלא מצליחים לספק אף אחד. פעם היו מעריכים רגעי איכות משפחתיים, היום משפחה שלמה יושבת בסלון ובמשך חצי שעה אף אחד לא מחליף מילה עם השני וכל אחד שקוע בתוך המכשיר הנייד שלו. כדי שהילד יעריך את הדברים וייהנה מהם צריך להציב לו גבולות.
כדי להקנות ערכים לילד צריך לחנך לערכים. לתת לילד אחריות בבית, להטיל עליו תפקיד מסוים ולהראות שאנו סומכים עליו, ללמד אותו לתת שקל לצדקה, לתת לו חיזוקים חיוביים כאשר הוא מתנהג כראוי, להתייחס אליו כאל בוגר ולא כאל תינוק שלא מבין כלום, להראות לו אהבה, לחזק את הרגעים המשפחתיים, לתת לו חיוך ולעשות את כל מה שנדרש כדי ללמד אותו לאהוב את מה שהוא עושה. כשלומדים לאהוב את הדברים, אלו ערכים שנשארים לתמיד.
להיות אמתיים
צריך לזכור שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. לכן חשוב להיות אמתיים עם הילדים. חשוב להעביר מסרים בצורה כנה ולא לומר דברים שנשמעים טוב אך אין לנו שום קשר אליהם. הילדים יודעים לזהות מתי הדברים הם אמתיים. אם ננסה לשמש דוגמה אישית, נלך בדרך שאנו באמת מאמינים בה ונלמד את ילדינו ללכת בה, אז בוודאי שהם ירגישו את האמת שבדבר והם ישמחו ללכת בה ואפילו ילמדו את ילדיהם באותה הדרך.
אם נציג לילדים את הערכים שלנו ונלמד אותם לאהוב את הערכים האלו, אז בוודאי שהם יידבקו לאותם ערכים וישמרו עליהם היטב. ככל שהילד יאהב את המוסר ויתחבר אליו, כך הוא יהפוך לבלתי נפרד ממנו.
ילד שמקבל ערכים, שלומד לכבד את הזולת ולקיים מצוות, שזוכר שיש מי שברא אותו, שמוקיר טובה וששמח בחלקו הוא ילד ששומר על הטהרה הטבעית איתה נולד. חבל לתת לתמימות היפהפייה של ילדנו להיעלם ולהתבטל אל מול הטומאה הגדולה שקיימת בעולם. השם יזכה אותנו לשמור על הילדים ולתת להם לגדול בקדושה ובטהרה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה