בשביל מה צריך להקים מדינה? (יום העצמאות)

ראובן פיזנטי | ו׳ באייר ה׳תשע״ז | ימי השואה הזיכרון והעצמאות

יום העצמאות הוא יום שבו אנו שמחים ומודים להשם על שהחזיר אותנו לארצנו הקדושה לאחר שהיינו פזורים בין העמים במשך כאלפיים שנה, ובכך בעצם אנו זוכים לראות את סימני הגאולה שנמצאת בפתח. יום שבו זכינו להכרה מצד אומות העולם בזהותנו כיהודים לאחר התלאות הרבות שעברנו. במשך אלפיים שנה עם ישראל נדד בין יבשות וחי בין הגויים עד לאותו רגע היסטורי של הכרזת העצמאות וההכרה במדינה יהודית בארץ ישראל.

אלא שכל יהודי צריך לשאול את עצמו, מדוע כל כך חשוב שלעם ישראל תהיה מדינה מיוחדת משלו? מה היה כל כך מיוחד בהקמת המדינה ולמה השמחה הגדולה? מה הבעיה לכאורה ללכת לגור באנגליה או בצרפת למשל, להשתלב בין האנשים ולהחליט שהן המדינות שלנו? מדוע היה לנו כל כך קשה לחיות בין הגויים עד שהיינו מוכנים למסור נפש כדי להגיע לארץ ישראל ולהקים בה מדינה יהודית?

כאשר קבוצת אנשים מתאחדת ורוצה להקים מדינה חדשה, זה אומר שיש להם אידאולוגיה משותפת ששונה משל שאר האנשים ולא מאפשרת חיים משותפים עם אנשים זרים שנוגדים את אותה אידאולוגיה. מוכרח להיות תפיסה משותפת או איזה עניין חזק שמקשר את האנשים זה לזה. כי אם אין קשר בין האנשים בתוך הקבוצה, אז אותה קבוצה לא צריכה כלל מדינה מיוחדת בפני עצמה ואותם אנשים יכולים לגור במקומות אחרים.

אבל לא מדובר על סתם קשר בין אנשים, אלא על כזה שנוגד לחלוטין את התפיסה של כל שאר הסביבה. הרי אנשים עם תחביבים משותפים לא הולכים להקים להם מדינה משל עצמם, אלא עורכים מפגשים חברתיים וכו’, ומסתדרים ללא קושי גם עם אנשים אחרים ששונים מהם. רק כאשר ישנו איום ממשי על תפיסת החיים ועל העקרונות הקיומיים של אותה הקבוצה, אז בלית ברירה קם צורך והכרח להקים מדינה עצמאית משלהם.

ובאמת הדבר הכי פשוט הוא לחיות באותו מקום בו התרגלנו לחיות, בכל מדינה שתהיה, להתחבר עם השכנים והמכרים, לחיות איתם בשלום ולהיות כמו כולם. אנשים מוכנים לסבול הרבה ולהסתגל לקשיים, ובלבד שלא יצטרכו לשנות את כל ההרגלים, לעזוב משפחה, מקום עבודה, רכוש רב ושאר דברים, כפי שרבים עשו כדי לעלות לארץ הקודש.

אז אם היה צורך במאמץ כל כך עצום, זה אומר שזה היה הכרחי לחלוטין עד שלא הייתה שום ברירה אחרת. שאותה אידאולוגיה סביבנו נגדה לחלוטין את התפיסה ולא אפשרה את דרך החיים שלנו. לכן מובן שעם ישראל הוא שונה מכל שאר העמים ולכן לא יכול לגור ביניהם, ושכל היהודים מקושרים האחד לשני בצורה חזקה ולכן הם צריכים מדינה משל עצמם.

אלא שכל יהודי כעת צריך לשאול את עצמו מה בעצם מייחד אותנו ומגבש אותנו כעם בפני עצמו כך שלא נוכל להתערבב עם עמים אחרים ונהיה מוכרחים להקים מדינה משלנו? מה מגדיר אותנו כ"יהודים" ומבדיל אותנו משאר העמים שלא יכולים לסבול אותנו? למה הרגשנו קרובים יותר ליהודי שאנו לא מכירים שחי ביבשת אחרת מאשר לגוי השכן שגר ממולנו? מדוע היה צורך גדול כל כך בהקמת מדינת ישראל ולמה דווקא בארץ ישראל?

התשובה לכך היא אחת ויחידה. הדבר היחיד שמאחד אותנו כעם הוא היותנו יהודים שהולכים בדרך השם. כי אם ח"ו איננו יהודים או שאיננו רוצים ללכת בדרך השם, אז אין שום הבדל בינינו לבין כל עם ומדינה אחרת ואנו יכולים פשוט להתערבב איתם ולגור במקומות אחרים.

עם ישראל בחר לעשות מאמצים אדירים כדי לקבץ אנשים יהודים מכל העולם ולהגיע לארץ ישראל. הרגשנו חיבור עצום בין כל היהודים, ואפילו אם כלל לא הכרנו האחד את השני והמרחק בינינו היה עצום. כי הרגשנו שכל יהודי הוא חלק מאיתנו, שאין לנו חלק בגויים ורק כיהודים אנו יכולים באמת לחיות.

מדינת היהודים שומרי התורה והמצוות

יוצא מכאן שהסיבה היחידה להקמת מדינה בארץ ישראל היא סיבת היותנו יהודים שרוצים מדינה יהודית בה נוכל לשמור את דתנו ואמונתנו. זו הסיבה לכך שנרצה לחיות ביחד במדינה משותפת. זו גם הסיבה להקמת הצבא שיגן עלינו מפני עמים אחרים שרוצים ברעתנו. הכל מתוך השוני בינינו לבין שאר העמים בתפיסה ובאמונה.

כל אדם שיחשוב על כך מעט, לא יוכל להתחמק מלהגיע למסקנה שרק התורה הקדושה שהיא בסיס האמונה היהודית, היא זו שמאחדת אותנו. היא זו שמקשרת בינינו והופכת את כל היהודים בכל מקום בעולם לשייכים זה לזה. היא זו שגורמת לנו לחוש קרבה גדולה יותר ליהודי בקצה העולם מאשר לשכן גוי. היא זו שמחייבת אותנו לקום ולהקים מדינה משלנו.

ללא התורה הקדושה ח"ו אין שום דבר שמאחד אותנו והופך אותנו לעם אחד. אין הבדל בין יהודי שגר בארץ ישראל לבין מוסלמי שגר בעיראק. אם לא נאמין בתורה הקדושה ולא נחייה כיהודים, אז בשביל מה בכלל הקמנו את המדינה? ולמה קראנו לה מדינת "ישראל"? בכלל לפי כל הטענות אנחנו נמצאים בשטחים כבושים שאין לנו עליהם שום זכות. כל זה כמובן אילולא האמונה בתורה הקדושה שמתארת במפורש את נתינת הארץ לעם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא.

רק התורה היא זו שנותנת לנו זכות על ארץ ישראל שקיבלנו מהשם יתברך. ללא התורה, היינו פשוט הופכים להיות כמו כולם. מתנהגים כמו הגויים, מתערבבים איתם וחיים במדינותיהם ללא שום קושי. אלא שמעצם היותנו יהודים שהולכים בדרך התורה הקדושה, לא הייתה לנו אפשרות כזו והיינו מוכרחים להגיע למקום מיוחד משלנו, ולא בחרנו סתם מקום, אלא ארץ הקודש המובטחת לנו מימי אבותינו.

לכן הקמנו מדינה יהודית, כדי לשמור על יהדותנו בלי לפחד משאר אומות העולם. לקיים מצוות בגלוי ללא פחד, להישמר מעברות ואיסורים שמצויים בין הגויים, להקים מוסדות תורה לחינוך על טהרת הקודש, להתרחק מדברים הפוגעים בתורה, לבטל מנהגי הגויים שחיינו בתוכם, להתאחד יחד עם יהודים כמותנו ולחיות כיהודים הדבקים בתורתנו הקדושה.

לכן הקמנו צבא, שיגן על היהודים מעמים אחרים ששונאים אותנו. לכן עלינו מכל הארצות, כדי לחיות בין יהודים מאמינים כמותנו. לכן התאמצנו ועזבנו את הכל, רק כדי שנוכל להישאר יהודים. ברור היה לנו תמיד שיש הבדל עצום בין יהודי לגוי, שאי אפשר להתחתן איתם ואין שום אפשרות להידמות להם, עד כדי כך שלא הייתה לנו אפשרות לחיות במקום של גויים והיינו מוכרחים להקים מקום מיוחד ליהודים.

ומה קורה היום במדינה?

אחרי כל זה, מפליא מאוד לגלות את המצב שנוצר כעת באותה מדינה יהודית שהקמנו. איך יתכן שיש מושג כזה הקרוי "חילוני" לאחר ששמרנו באדיקות על היהדות בין הגויים במשך אלפי שנים? הרי אם נתבונן לעומק הדברים, נגלה שאדם חילוני הוא אדם שנולד כיהודי, אלא שבפועל הוא חי כמו הגויים ונוהג כמנהגם. מצד השורש שלו הוא בוודאי יהודי, אלא שמצד דרך החיים שלו אין לו שום קשר לזה. אז כיצד יתכן שהוא זורק לפח את המסורת שאבותינו שמרו באדיקות ומסרו את נפשם עבורה? האם בשביל זה היה שווה כל המאמץ ומסירות הנפש לעזוב את הכל כדי לחיות כיהודים בארץ הקודש?

איך יתכן שישנם חברי כנסת ערבים בתוך מדינה שמוגדרת "יהודית"? איך יתכן שרוצים לנתק את הדת והמדינה כשני דברים נפרדים? איך יתכן שראש הממשלה, חברי הכנסת והשרים שמייצגים את המדינה היהודית אפילו לא חובשים כיפה לראשם?

הרי כל סיבת הקמת המדינה היא לשם שמירת יהדותנו, אז איך יתכן שאנו הופכים אותה כעת להיות כמו כל אותן מדינות שחיינו בהן בעבר? הרי באותן מדינות לא הסתדרנו רק בגלל דתנו היהודית, ולכן היה הכרח גמור להקים מדינה יהודית, אז כיצד יתכן שאנו הופכים את אותה מדינה שהקמנו לפחות ופחות יהודית חס ושלום? ברחנו מבין מדינות הגויים כדי להיבדל מהם, אז כיצד אנחנו בעצמנו חס ושלום הופכים להיות כמותם פה במדינה שלנו?

איך יתכן שבאותה מדינה "יהודית" יש "חופש דת"? איך יתכן שבתי עסק נפתחים בשבת? איך יתכן שאנשים גויים נחשבים לאזרחים מן השורה עם זכויות מרובות לעשות כרצונם? איך יתכן שבתי המשפט במדינה היהודית דנים את הדין על פי חוקי הגויים ורומסים לחלוטין את חוקי התורה הקדושה שרק בשבילה הקמנו את אותה מדינה יהודית מלכתחילה?

איך אפשר להיות "ציוני" ויחד עם זאת לרמוס חס ושלום את התורה הקדושה? הרי הציונות נובעת רק מתוך התורה ובלעדי התורה אין מושג כזה "ציונות". איך אפשר להילחם על גיוס אברכים חרדים לצבא חילוני שהולך הפוך מחוקי התורה, והוצאתם מלימודי התורה בישיבות ובכוללים כאשר יוצא מכך שאנו נלחמים בתורה שעליה אנו מנסים להגן עם הצבא מלכתחילה? בשביל מה בכלל צריך צבא אם אין אמונה משותפת? על מי בכלל אנו מנסים לשמור אם אין הבדל בין יהודי לעמים אחרים?

איך אפשר לחולל רפורמות במדינה יהודית שיאפשרו ליהודים להתחתן בטקסים "אזרחיים" חסרי משמעות שמהווים כפירה מוחלטת ביהדות? מה שווה מדינה יהודית בארץ ישראל כאשר היא הופכת אט אט למדינה נטולת יהדות? איך אפשר להפריד את הדת מהמדינה כאשר הדבר היחיד שמייחד את המדינה שלנו זה הדת היהודית?

זה אולי נראה לנו כמובן מאליו משום שגדלנו בצורה כזו. אנו מבינים שקיים מושג כזה שנקרא ״חילוני״, אנו מבינים שיש אנשים שקרובים יותר לתורה וכאלו שרחוקים יותר, ולכאורה אין שום קשר בין האמונה הדתית לבין המדינה.

אבל מי שיתבונן בעומק הדברים יוכל להבין שאין שום סיבה להקים מדינה אם אין לנו תחילה דבר שמייחד אותנו כעם ומבדיל אותנו משאר העמים, כך שלא נוכל להתערבב עם עמים אחרים ונהיה חייבים להקים מדינה משלנו העונה לדרישות שלנו כעם. אין שום דבר שמייחד אותנו ומבדיל אותנו כעם ישראל מלבד היותנו הבנים של יעקב אבינו שקרוי ישראל, שקיבלו את התורה הקדושה במעמד הר סיני, נשבעו לקיים את התורה, שומרים על האמונה היהודית, וזוכים לתורה ולמצוות שמאחדות אותנו.

את כל זה אפילו הגויים מבינים. הם יודעים היטב שיש שוני מהותי בינינו לביניהם ולכן הם כל כך שונאים אותנו ללא כל סיבה נראית לעין. גם כאשר חשבנו שנוכל להתערבב בין הגויים ולהכחיש את שייכותנו לעם היהודי, הגיעו הצוררים בכל הדורות והוכיחו לנו מעבר לכל ספק שאנחנו והם זה לא אותו דבר. גם כאשר יהודים ניסו להסביר שהם גרמנים לכל דבר, הוציאו להם את הספרים שאומרים שהסבתא של הסבתא שלהם הייתה יהודיה ובכך הוכיחו שגם הם יהודים שצריכים חס ושלום ללכת לתאי ההשמדה.

כי יהודי וגוי זה לא אותו דבר ולעולם לא נוכל להתערבב איתם. במשך אלפי שנים סבלנו מלחמות רבות על אף שהיינו חלשים ומסכנים ללא מדינה, ללא צבא וללא שום כוח גשמי. כולם שונאים אותנו רק מתוך סיבה אחת, שאנחנו שונים מהם ולא שייכים אל אומות העולם.

כל סיבת הקמת המדינה הייתה השוני הגדול שיש בינינו לבין שאר אומות העולם שנובע מכך שאנו יהודים. מדינת ישראל נקראת כך על שם יעקב אבינו שנקרא ישראל, ואנו בניו, בני ישראל. כל המהות של המדינה הזו היא הדת היהודית והתורה הקדושה. אם חס ושלום אין יהדות, אז בשביל מה אנחנו צריכים מדינה מיוחדת ועצמאית משלנו?

חגיגות יום העצמאות

לאחר כל השאלות והתמיהות שעולות אנו מגיעים ליום העצמאות, שאז אנו חוגגים את עצמאותנו כיהודים במדינה יהודית משלנו. אלא שאז אנו מתבוננים ופתאום מבינים שאותה מדינה יהודית היא כבר לא בדיוק יהודית. שאותה מדינה לאט לאט הפכה להיות כמו כל המדינות בהן חיינו בעבר בין הגויים.

חוקי הגויים משתלטים עלינו. רוב ערבי עלול בצורה דמוקרטית להתגבר עלינו. המדינה עצמה מממנת ארגונים שונאי יהדות, חילולי שבת, כפירה, הפקרות וחוסר צניעות שרומסים את הערכים היהודים. מופעי בידור, תרבות בזויה, כדורגל ושאר דברים הרסניים שבאו מתרבות הגויים.

מיום ליום נוצרת הפרדה בין הדת והמדינה ופתאום מגלים שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבנו לחיות פה כיהודים יראי שמיים שרוצים לעבוד את השם יתברך. כשזה קרה בעבר, אז עלינו לארץ ישראל והקמנו את מדינת ישראל. אבל עכשיו לאן נלך?

אנשים חוגגים את יום העצמאות בכל הארץ. גברים ונשים יוצאים לרחובות עם לבוש חושפני כמו של הגויים, מצטופפים ורוקדים מול הבמות ללא הפרדה לקול שירים מופקרים, חלקם שירי גויים, חלקם שירת נשים, וכך רומסים את כל הערכים שמייצגת היהדות, שלשמה הקימו את אותה מדינה יהודית מלכתחילה והיא סיבת כל החגיגות. וכל זה בימי העומר שבהם אנו נוהגים מנהגי אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו.

ואז כששומעים את הטענות מיד חושבים שהציבור החרדי הוא נגד הציונות והמדינה. אלא שבדיוק ההפך הוא הנכון. יהודים יראי שמיים מתפללים שלש פעמים בכל יום שהשם יתברך יחזיר שכינתו לציון. הציונות היא השאיפה הנפלאה לחיות חיים יהודים אמתיים בארץ ישראל. לאדם ירא שמיים יש את כל הסיבות להיות ציוני אמתי ולחשוק במדינה יהודית.

ודווקא אותם אנשים שנחשבים ל"ראשי הציונות" הם שאינם ציונים כלל. כי להרצל למשל לא היה אכפת לחיות כמו הגויים ומצדו היה להפוך לגרמני אם היו מאפשרים לו, אז איך אפשר לתת לו את השם "ציוני" ששאוב ממקורות היהדות? איך התהפכו היוצרות? מה בכלל הקשר בינו לבין ציון?

ציוני אמתי הוא זה שרוצה לחיות חיים כיהודי בארץ המובטחת ולכן כל כך חשוב לו לחזור לציון הקדושה. אם אדם בוחר למאוס בדת היהודית, הציונות היא ממנו והלאה, ואין למילה "ציונות" כל משמעות עבורו.

צריך להבין שיום העצמאות מצד עצמו הוא יום נפלא ומיוחד שעלינו להודות בו להשם על שהעלה אותנו לארצנו הקדושה וזיכה אותנו לחיות פה. אבל כל זה כאשר אנו שומרים על המסורת היהודית ומצדיקים את רצוננו למדינה יהודית משלנו שבה נוכל לחיות כיהודים חופשיים מעול שעבוד הגויים. כאשר אנו חס ושלום בוחרים לחיות כמו כל שאר העמים, אז אין שום טעם לכל זה.

דווקא ברגעים האלו של יום העצמאות, בהם אנו רוצים לחגוג את עצמאותנו כמדינה יהודית בארץ ישראל, כדאי להיזכר במקורות שהפכו אותנו לעם אחד. דווקא בזמנים שלנו ששנאת החינם מתרבה והחיכוך בין המגזרים והזרמים הולך וגדל, צריך לזכור שלכולנו מטרה אחת וכולנו אחים עם ערבות הדדית זה לזה.

דווקא כעת כדאי לזכור שאנחנו יהודים, ולא עברנו את כל התלאות במשך אלפיים שנה כדי לשבת במדינה חופשית בה כל אחד עושה מה שבא לו. עברנו את כל מה שעברנו כדי להתאחד ולהיות מובדלים מכל שאר האומות ולזכות להיות יהודים שמתנהגים כפי שיהודים צריכים להתנהג.

השם יזכה אותנו לאהבת אחים מתוך יראת שמיים ואמונה ומתוך כבוד התורה. נזכה שלא רק שנשב במדינת ישראל, אלא אף נוכיח את עצמנו כיהודים הראויים לשבת בה. נתפלל שהשם יתברך ישלים את הגאולה מהרה, ישים קץ לגלותנו, יזכה אותנו לחיות חיים יהודיים במדינה היהודית, יקבץ את כל ישראל מכל העולם ויבנה לנו את בית המקדש במהרה בימינו אמן.