מה זה ט״ו בשבט ולמה האילנות צריכים חג משלהם?
ט”ו בשבט זהו ראש השנה לאילנות כפי שמוזכר במשנה. כמו כל ראש שנה הוא מסמל התחלה חדשה. אלא שבוודאי לא מדובר על חגיגות יום הולדת ומסיבות לעצים שבחוץ, כי ברור לכולנו שהמשנה לא הזכירה את עניין ראש השנה בשביל האילנות עצמם. אלא שהאדם הוא עץ השדה, ומתוך הצמיחה שבטבע אנו יכולים ללמוד הרבה על החיים שלנו.
שנת המעשר לפירות מתחילה בט”ו בשבט, את שנות הערלה ברוב המקרים סופרים עד לט”ו בשבט וכך כל הקשור בהלכה לעצים ופירותיהם מתחיל ומסתיים בט”ו בשבט. אך מעבר להלכות השונות, אפשר להתחבר גם להארה שיש ליום הזה ולנצל אותה להתעלות רוחנית.
בט”ו בשבט אפשר לצאת לטבע ופשוט להתבונן. אפשר ללמוד כל כך הרבה מהטבע ומהעצים. נאמר בתורה: “כי האדם עץ השדה”, כי ישנו דמיון רב בינינו לבין העצים ואפשר ללמוד מהם הרבה על עצמנו ועל פנימיותנו. אפשר לראות איך העצים מושפעים מהסביבה שלהם, איך כדי לצמוח גבוה הם חייבים שורשים חזקים, איך הם נותנים פירות לאחר מעט טיפול והשקיה וכו’. גם אנחנו בנויים בצורה דומה מאוד לזו ויכולים ללמוד מזה המון.
מי שיתבונן היטב, יוכל לראות את נסי הקדוש ברוך הוא בתוך האילן. אותה חתיכת עץ קשה יכולה להוציא בדרך פלאית פירות עסיסיים וצבעוניים עם טעמים משובחים. זה נראה לנו כמובן מאליו, אך זה בכלל לא פשוט שפתאום יצאו פירות מלאי ויטמינים ואנרגיה המתאימים לאכילה בדיוק בשבילנו מתוך עץ. לאחר שהפרי נרקב, אפשר לראות את תחיית המתים, איך שמתוך הגרעין הרקוב והמסריח צומח לו עץ חדש שעתיד להביא עוד פירות רבים. כך אפשר להסתכל על האילנות, להתבונן וללמוד דרכם על החיים שלנו.
תיקון והתחדשות
ט”ו בשבט מסמל זמן של פריחה והתחדשות. זמן שבו אפשר לפתוח דף חדש ולהתחיל מחדש. הרי האילנות בטבע הם לא בריאה חדשה כלשהי, אלא תיקון של דבר שהיה כבר קיים לפני כן. הזרעים של הצמח אינם שווים אפילו פרוטה, וכאשר מכניסים אותם באדמה הם נרקבים ומסריחים ואין להם ערך כלל. אבל אז אפשר לראות בעיניים את נס תחיית המתים, איך שמתוך גרעין רקוב חסר ערך צומח לו עץ יפהפה ומתחדש.
פתאום אותו עץ, שהוא בעצם אותו גרעין רקוב שהיה באדמה, מוציא פירות, נותן צל, מספק חומר גלם לבניית דברים שונים וצומח וגדל עוד ועוד. וכל זה היה גלום בתוך זרע קטן וחסר ערך שבכל יום אנו משליכים לפח רבים כמוהו.
בדיוק בתקופה הזו של הפריחה, אנו יכולים לקחת את עצמנו בידיים, ולהחליט שכמו האילנות גם אנחנו רוצים להתחיל מחדש. גם אנחנו רוצים להשליך את כל המטען השלילי שאנחנו סוחבים איתנו לכל מקום, לעזוב את הכל ולצמוח מחדש.
את כל חרטות העבר אנו יכולים לקבור באדמה. אלא שלא נתנתק מהעבר עצמו, כי אחרי הכל העבר שלנו הוא חלק מאיתנו והוא שהביא אותנו למקום בו אנו נמצאים היום. הרי ללא אותו זרע ואדמה לחה שהבאנו מהעבר שלנו, לא היינו יכולים לפרוץ ולצמוח כצמח רענן.
וכך עלינו לנהוג בכל הדברים השליליים שאנו סוחבים איתנו מהעבר. אפשר לקבור אותם, לתת להם להירקב ואז לצמוח מתוכם. כל הדברים הלא טובים בחיינו הגיעו כדי שנצליח לצמוח מתוכם. הם הופכים להיות הבסיס והדשן שמביא אותנו לפרוח.
אנשים לפעמים אוהבים להיתקע בעבר. לאחוז בדברים שחלפו כבר מזמן ואין להם שום משמעות. וכך הם נשארים בחרטות, בשנאה, בכעס, בעצבות ובסערת רגשות על כל מה שהתרחש. ובאמת אין לזה שום טעם. מה שהיה כבר נגמר, והכל היה לטובה, כדי להביא אותנו אל המקום שבו אנו נמצאים כעת, כדי שמתוכו נוכל לצמוח ולשגשג.
כל הכישלונות של האדם הם שהביאו אותו להצלחה שלו. בלי רע לא קיים מושג כזה טוב. אז בוודאי שאדם לא צריך לאהוב דברים לא טובים, ובוודאי שצריך לשאוף שיהיה רק טוב. אבל דווקא מתוך הדברים הלא טובים שכבר חווינו, אנו יכולים לצמוח גבוה יותר ולהגיע למקומות טובים יותר.
תמיד יש חושך לפני הגאולה. וכמו שבסיפור יציאת מצרים, שהדברים שם היו לא פשוטים בכלל. היה בזה עניין גדול, אלא שלא צריך להיאחז שם, אלא לעבור את הדברים ולהאמין באמונה שלמה בגאולה.
יש באפשרותנו להתחיל דף חדש ולתקן את כל הקלקולים. לתקן את מה שנרקב ולצמוח בצורה מחודשת וטובה יותר. להצמיח עץ שלם שמצמיח פירות טעימים מתוך הריקבון של העבר.
לא פלא שהתקופה שאנו נמצאים בה היא ימי השובבי”ם, שידוע שזהו זמן מסוגל לתיקון הנשמה. שהרי זה מה שמסמל ט”ו בשבט, לתקן ולצמוח מתוך העוונות והריקבון, מתוך ההרגלים הרעים והחטאים, לצאת מתוך הקבר באדמה ולקום לתחייה מחדש עם כוחות גדולים עוד יותר.
אסור לנו לחשוב שאנו חסרי ערך, שהרי לכולנו פוטנציאל לצמיחה אדירה, גם אם כרגע אנו לא רואים את הדברים והכל חבוי בתוכנו. גם לאחר כל העוונות והחטאים, גם לאחר כל הנפילות, תמיד יש אפשרות לבחור לצמוח מחדש, ואפשר להגיע לגבהים עצומים.
לא פלא גם שפרשיות השבוע של ימי השובבי”ם מדברים בדיוק על הנושא הזה. שובבי”ם זה ראשי תיבות של פרשיות השבוע שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. רצף הפרשיות הזה מתאר את סיפור לידתו של עם ישראל מתוך הריקנות בשיא הטומאה ובשפל המדרגה במצרים. החל מפרשת שמות שם מתחיל השעבוד במצרים, לאחר מכן עשר המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ועד לקבלת התורה וגם קבלת החוקים והמשפטים שלה עם דקדוקי ההלכות, ששם כבר צמחנו והוגדרנו כעם ישראל. מתוך עבדים מיואשים במצרים, חסרי ערך וללא שאיפות, צמחנו להיות העם הנבחר.
לפעמים נראה לנו שהכול שחור, שאין שום סיכוי, שחס ושלום אולי כבר אין ברירה אלא להתייאש. אבל צריך לדעת שאסור להתייאש, כי מתוך כל מצב אפשר לתקן. ממש כמו תחיית המתים, כמו צמח שצומח לו מגרעין שנרקב באדמה, כמו עם ישראל שצמח מתוך הריקבון והשממה מתוך התחתית של התחתית בתוך מ”ט שערי טומאה של מצרים.
לא משנה כמה המצב נראה גרוע, ואדרבה, ככל שהוא גרוע יותר, כך הפוטנציאל של הצמיחה שלנו מתוכו גדול יותר. כמו קפיץ שככל שמכווצים אותו ומורידים אותו למטה, כך הוא יקפוץ גבוה יותר למעלה. כמו גרעין שדווקא בשיא הריקבון הוא בפוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר. כמו פסולת שככל שהיא מסריחה היא הופכת לדשן טוב יותר שיכול להצמיח. אין דבר כזה “מקרה אבוד” כפי שאנחנו מגדירים את עצמנו לפעמים, הכל פתוח ותמיד אפשר לתקן.
התקופה הזו של ט”ו בשבט צריכה להאיר לנו תקווה. זה הזמן לאזור כוחות ולהתחדש. להתחיל מחדש ולאסוף את השברים בחיינו. לקחת את כל הקלקולים והעיוותים בחיים ולהפוך אותם לאבני הבנין של החיים החדשים שלנו. מתוך חטאי העבר נוכל לצמוח. מתוך הקשיים והייסורים נוכל לבנות את העתיד. מתוך כל ההפרעות נזכה לתקן ולחיות בצורה טובה הרבה יותר. דווקא מתוך הכישלונות מגיע הניצחון האמתי.
יום ט”ו בשבט מביא אותנו להתבוננות עמוקה ופנימית בנסים הגלויים המוחבאים בתוך הטבע הפלאי. שנזכה בע”ה לצמיחה גבוהה וטובה, עם שורשים מוצקים וחזקים שישמרו עלינו יציבים ואיתנים עם פריחה תמידית. השם יתברך יזכה אותנו להתחדש, לתקן, לצמוח, ללבלב ולהתמלא בהרבה פירות טובים ומתוקים שיאירו את חיינו.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה