וידוי יום כיפור – מדוע בכלל להתוודות?
וידוי הוא אחד משלבי התשובה והוא הכרחי, ולכן תשובה ללא וידוי אינה שלמה. אך עם זאת, וידוי זהו אחד הדברים שלפעמים נראים לנו מיותרים. מדוע בכלל אדם צריך להתוודות?
הרי הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ויודע היטב מה נמצא בתוכנו. הוא יודע אם עשינו תשובה פנימית או לא, אם התחרטנו על המעשים הלא טובים ואם קיבלנו על עצמנו ללכת בדרך טובה, אז מדוע צריך את המעשה החיצוני הזה של וידוי בדיבור ממש?
ואם נאמר שיש בזה טעם, אז אפשר להתוודות פעם אחת, או כשנזכרים באיזה עוון שלא התוודינו עליו, אבל מדוע להתוודות על אותם החטאים שוב ושוב, יום אחר יום, שנה אחר שנה, גם הרבה לאחר שכבר עשינו תשובה?
חשוב להבין שהדיבור משפיע מאוד על האדם. לדיבור יש כוח עצום שאנו כלל לא תופסים בהחדרת אמונה ודרך חשיבה. כאשר אנו מתוודים לפני הקדוש ברוך הוא, אנו פועלים בכך לשינוי המהות הפנימית שלנו.
ראשית, כמו בכל תפילה, עצם הדיבור מחזק את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. רק העובדה שאנו מדברים עם השם כשלעצמה היא כבר מנגנון שמחדיר אמונה לתוכנו. שהרי אנו מרגישים מגוחכים לדבר עם עצמנו, כך שבדיבור עם השם אנו מתמלאים באמונה שהשם יתברך נמצא איתנו ושומע אותנו. מעבר לזה שאנו מדברים אתו, החטאים הקשים שלנו שאנו מספרים עליהם הם כל כך אישיים ואנו לא רוצים שאף אחד ידע מהם, ובכל זאת אנו משתפים אותו, כך שאנו מוסיפים לעצמנו ביטחון בו.
אך מעבר לתפילה רגילה, לווידוי יש משמעות מיוחדת עבורנו. הווידוי מביא אותנו להכיר במקום האמתי שלנו. הוא מחדיר לנו ענווה, שהרי אדם יכול לחשוב בקלות שהוא מלך העולם ושלא היה צדיק כמוהו מאז משה רבינו. אבל כאשר האדם אומר לקדוש ברוך הוא את חטאיו, הוא פתאום מבין את מקומו.
פתאום אנחנו מבינים כמה שאנו אפסים שלא מצליחים לעמוד מול היצר הרע ששובר אותנו. פתאום אנחנו מגלים כמה עבודה עצמית עלינו עוד לעשות כדי להתגבר על החטאים. פתאום אנחנו רואים שחטאנו כל כך הרבה ושכל מה שיש לנו זה מתנת חינם מהשם, כי על פי דין אנחנו כלל לא ראויים למה שהשם נתן לנו עם כל החטאים שעשינו.
כאשר אנו עורכים וידוי, אנו עושים הפסקה מעולם השקר והחיצוניות, שם אנו חיים בכאילו, ועוברים לעולם אמתי בו אנו מניחים את כל הקלפים על השולחן. המעבר הזה מביא אותנו להתבוננות אחרת על החיים שלנו.
זה כמו שאדם שותה יותר מדי אלכוהול ומרוב שהוא כבר מכור הוא לא מבין שיש לו בכלל בעיה. כעת גם אם הוא יחליט להפסיק, שיקול הדעת שלו לא מספיק יציב ובקלות הוא יכול לחזור לזה בכל רגע. אבל כאשר אדם מגיע למוסד של גמילה ומתוודה על הבעיה שלו, הוא קודם כל יוצא משלב של הכחשה ומחדיר לעצמו את המודעות לבעיה. הוא בעצם מצהיר שהוא בעצמו לא יכול להתמודד עם הבעיה ולכן הוא זורק את המושכות למישהו אחר שישמור עליו.
כך אנו מתוודים לפני הקדוש ברוך הוא ומביאים עצמנו להכרה בבעיות שלנו. אנו זורקים את המושכות אל הקדוש ברוך הוא ומבקשים ממנו להציל אותנו. כי לבד אין לנו כוח להתמודד מול היצר הרע, אבל הרצון שלנו להתמודד מולו הוא כבר התחלה טובה וכאשר אנו מבקשים את עזרתו של השם יתברך, בצורה כנה ואמתית מכל הלב, אז בוודאי שהוא יבוא לקראתנו ויעזור.
אדם מוכרח להכיר בבעיות שלו כדי לפתור אותן. לכל אחד מאיתנו יש הרבה צדדים אפלים ולא כל כך טובים שלפעמים אנחנו בעצמנו לא מכירים אותם ולפעמים אנו גם לא רוצים להכיר. הווידוי נותן לנו להתמודד עם המציאות, להכיר באמת, לצאת מההכחשה, ואז אנו יכולים להתחיל לעבוד על עצמנו ולטפל בבעיות.
אדם שיתחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא בלי שאף אחד נמצא סביבו, יגלה דברים שהוא כלל לא ידע על עצמו. לאחר שהוא מתחיל לדבר ולהתוודות על דברים שעשה הוא פתאום יכול להוציא דברים מעומק הנפש שהוא בעצמו לא ידע אותם לפני כן. אמנם זה היה קיים בתוכו, אבל זה התחבא עמוק בתוך תת המודע שקוע בתוך תרדמה. עצם המעשה החיצוני הזה של וידוי דברים הוציא את הדברים החבויים אל ההכרה שלו.
זה כמו שאנשים מוציאים דברים מהעבר כשמדברים עם חברים שמנסים לעזור, או שיש כאלו שעושים את הדבר אצל פסיכולוגים, ואז מגלים קשרים בין בעיות שונות לבין הגורמים לבעיות וכך לומדים איך לפתור אותן. לא צריך פסיכולוג בשביל זה, שהרי זה חבוי בתוך האדם עצמו ורק צריך להוציא. עדיף פשוט לדבר גלוי עם השם יתברך וכך להוציא את הכל ולהגיע לתובנות עצומות. כך נוכל לבחון את עצמנו ממבט מקיף יותר, לתכנן שינוי ולהגיע להשגות.
כל אחד מאיתנו עושה הרבה דברים שהוא יודע שהם מזיקים ולא טובים, מי מאיתנו למשל לא אוכל חטיפים מלוחים או מתוקים שמכילים צבעי מאכל ורעלים לגוף? מי לא מתעצל לפעמים לשמור על בריאותו ועושה דברים נוחים יותר? מי לא כועס מדי פעם למרות שאנו לא מרוויחים מכך שום דבר? מי לא מדבר שטויות פה ושם למרות שאין בזה שום תועלת? ישנם עוד אינספור דברים שמזיקים לנו ובכל זאת, אין לנו מודעות לכך שזה מזיק.
אם נשאל אנשים עם השכלה ממוצעת ברחוב על הדברים האלו, האם נמצא מישהו שבאמת חושב שאוכל תעשייתי הוא בריא או שסיגריות תורמות לנו? הרי בוודאי שכולם יודעים שזה מזיק, אך בכל זאת זה לא מפריע לנו להמשיך לעשות זאת. ואי אפשר לומר שלא יודעים, כי אנשים קוראים על חפיסת הסיגריות שהעישון מביא מחלות, אבל זה לא מפריע להם. בוחרים להתעלם. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על שמירת המצוות, ששם קשה מאוד למצוא מישהו שבאמת מקיים את הכל כהלכה.
כדי להפסיק את זה, אנו צריכים לעורר את עצמנו. לא חסרה לנו חכמה חיצונית של דברים שאנו לא יודעים, אלא חסר לנו החיבור לדברים שכבר ידועים לנו כך שנעלה את הבעיות שלנו מתוך תת ההכרה אל החלק המודע. את זה אנו עושים באמצעות הווידוי. כאשר אנו מתוודים, אנו שמים את הבעיות שלנו מולנו, מתבוננים בבעיות ומבקשים מהשם יתברך שיעזור לנו להתמודד איתן. אנו יוצאים משלב ההכחשה ומתחילים שלב חדש של בניה ועבודה עצמית. רק כך התשובה יכולה להיות שלמה, שהרי בלעדי השלב הזה אין לנו אפשרות להיות מודעים לבעיה שלנו.
כך אנו מעלים את הדברים, מביעים חרטה, מאפשרים לעצמנו להתבונן, לעשות תשובה, להכניס רגש, וכך לאט לאט אנו מתרחקים מהחטא ומתחברים לרצון להתקרב להשם יתברך.
אלא שעדיין הדבר קשה, שאמנם הווידוי הוא נחוץ, אבל צריך להבין מדוע אנו מתוודים שוב ושוב גם לאחר שכבר חזרנו בתשובה? שהרי אם כבר עשינו תשובה על חטא מסוים, אז מדוע להזכיר את אותו החטא שוב ושוב?
העניין הוא שהתשובה זה לא דבר שעושים פעם אחת וזהו. התשובה היא שינוי הדרגתי של התפיסה והמהות, ולא משהו טכני שאנו עושים בנקודת זמן כלשהי. אדם צריך לעשות תשובה יום יום כדי להתקדם, כי לא משנה כמה גבוה הצלחנו להגיע בעזרת השם, תמיד אפשר להתקדם עוד ולהתקרב עוד יותר.
לכן אם ניקח למשל אדם שגנב בצעירותו משהו קטן וכעת הוא רוצה לעשות על כך תשובה, אז כחלק מהתהליך, אותו אדם צריך להתוודות על כך שגנב. לאחר שהוא כבר התחרט על מה שעשה וקיבל על עצמו לא לגנוב לעולם, הוא הפך לאדם אחר והתקרב מעט יותר לקדוש ברוך הוא.
אבל מעשה הגניבה הוא לא משהו טכני בלבד, אלא דבר עם אינסוף השלכות. לאחר שאותו אדם התקרב לקדוש ברוך הוא, כעת בדרגה החדשה שלו הוא מבין יותר דברים, הלב שלו נפתח יותר וכך הוא מבין יותר לעומק את המעשה שעשה. פתאום הוא מבין שלא רק שהמעשה שעשה הוא אסור, אלא שהוא גם ציער את האדם שממנו גנב.
לאחר מכן הוא עולה עוד דרגה ומבין עוד יותר את חומרת הדבר והוא מצטער עוד יותר על כך שעבר על ציווי של השם יתברך והתרחק ממנו. לאחר מכן הוא מתקרב עוד יותר להשם ואז הוא רואה את כל החסדים והטובות שהשם עושה לו, והוא כבר ממש מתבייש בעצמו על אותו חטא שעשה. לאחר מכן הוא כבר מבין שפגם בעולמות העליונים והביא קטרוג לעולם ואז הוא מצטער על אותו מקרה כפי שלא הצטער לעולם.
בפעם הראשונה שעשה תשובה הוא בכלל לא חשב על כל הדברים האלו, כיוון שהם כלל לא היו במודעות שלו. כך בכל פעם התשובה שלו הופכת ליותר ויותר שלמה, עם כוונות חדשות ועם רבדים עמוקים יותר.
נדמיין לעצמנו ילד שבמעשה קונדס כלשהו עשה חס ושלום נזק בלתי הפיך. כעת אותו ילד מצטער על המעשה שעשה, אבל מנקודת מבט של ילד. ככל שהוא גדל, כך הוא מבין יותר את חומרת הנזק ולכן מצטער יותר. כשיגדל עוד יותר בוודאי כבר יתבייש ממש במעשה שעשה וירצה לנסות לתקן ולעשות מעשים טובים שיועילו.
אם לאחר שאותו ילד היה מבקש סליחה הכל היה נגמר, אז אותו ילד היה שוכח מזה וממשיך את חייו כרגיל. עצם ההתמקדות באותו מעשה שוב ושוב, מזכירה לנו בכל פעם מחדש מהי הדרך הנכונה, מרחיקה אותנו ממעשים דומים ומקרבת אותנו למעשים טובים ולתיקון. כך אנו עולים בכל וידוי עוד עליה קטנה לדרגה גבוהה יותר מזו שהיינו בה קודם לכן.
כאשר אנו מתוודים שוב ושוב אנו מתחברים יותר ויותר לתשובה השלמה שתכפר על המעשה. אנו מסתכלים בכל פעם מחדש על המעשה ומתרחקים ממנו יותר ויותר. אנו מחדירים לעצמנו את החומרה של אותו מעשה וכל ההשלכות שלו.
יותר מכל, אנו צומחים מתוך אותו מעשה שמביא אותנו בכל וידוי למקומות חדשים שכלל לא היינו יכולים להגיע אליהם לולא היינו מתוודים. ואז אפשר להגיע לתשובה מאהבה שהעבירות נהפכות לזכויות ומתוך כך להגיע למקום בו בעלי תשובה עומדים שבו אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. שהרי דווקא אותם חטאים, הם אלו שגרמו לנו לצמוח עוד ועוד בכל פעם שעשינו וידוי והתחרטנו עליהם, דווקא הם אלו שסייעו לנו לקבל על עצמנו קבלות טובות, דווקא הם אלו שגרמו לנו לסלוד מהם כל כך ולהגביר את אהבת השם שבנו. לכן אותם חטאים, הם עצמם הופכים לזכויות, כי הם אלו שהביאו אותנו לדרגות הגבוהות שלנו.
לכן רק בעלי תשובה יכולים לעמוד שם, כי הצדיקים הגמורים לא יכולים לעמוד במקום של צמיחה מהחטאים, שהרי מעולם לא חטאו בחטאים כאלו. את כל זה אי אפשר להשיג ללא הווידוי שוב ושוב, שהרי אם לא נביא את החבוי בתוכנו למודעות שלנו, אז לא נוכל לצמוח ממנו ונישאר באותו המקום בו אנו נמצאים כעת.
הווידוי הוא הבסיס לצמיחה שלנו. ישנו אמנם נוסח וידוי מיוחד אותו אנו אומרים בכל יום בימים בהם אומרים תחנון, אך מעבר לזה ישנם גם נוסחים אחרים. ביום הכיפורים מתוודים בצורות שונות ונוסחים שונים בתפילות. בחלק מהעדות נוהגים לומר את הווידוי הגדול לרבנו נסים, שמי שיתרכז וישים לבו היטב לדברים הכתובים בו, ספק אם יוכל למנוע עצמו מלהתפרץ בבכי כמו ילד קטן.
אך מעבר לכל הווידויים האלו, ישנו וידוי אישי שכל אחד יכול לעשות בשפה שלו. כל אדם יכול להיזכר במעשים לא טובים שעשה, כל אדם בוודאי מתחרט על חטאים שונים, את כל זה אנו יכולים להביא לווידוי פרטי משלנו. הנוסחים שתיקנו לנו הם מועילים וטובים ועלינו להשתמש בנוסחים האלו בזמני התפילה. אך בנוסף כדאי לשלב בזמן הפנוי שלנו את הווידוי האישי שלנו. זה כנראה מה שמשפיע יותר מכל על הלב, כיוון שהוא בנוסח הפרטי שלנו שאליו אנו מתחברים, במלים שלנו על המעשים הלא טובים האישיים שלנו.
אפשר פשוט לומר משהו בסגנון של “השם יתברך, חטאנו לפניך ועשינו כך וכך…” ולבקש סליחה. להתחרט מעומק הלב ולבקש מהשם שיעזור לנו לתקן את המעוות. כל זה בוודאי ישפיע עלינו ויקדם אותנו לתשובה שלמה. השם יתברך יחתום את כולנו ואת כל ישראל לטובה ולברכה אמן.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה