נעשה ונשמע – פרשת משפטים
בני ישראל זכו להגיע לדרגות עצומות בזכות הנכונות ללכת על פי השם יתברך כשאמרו "נעשה ונשמע" (שמות כד', ז'). כשכל העמים האחרים רצו לברר לעומק מה כתוב בתורה ועל פי זה פסלו אותה, בני ישראל קיבלו את הכל בלי לשאול שאלות מתוך הסכמה שאת כל מה שכתוב בה נעשה ונשמע. אותו צמד מלים הפך מאז לסמל, אבל צריך לדעת שהרבה מעבר לכך, יש לו משמעות עמוקה ומעשית גם לימינו.
אומות העולם קיבלו הצעה מפתה לקבל את התורה. אך כל אומה חקרה היטב מה כתוב בתורה וכאשר התוכן לא התאים לה, היא ויתרה על ההזדמנות. רק בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" כפי שהתורה מעידה ולכן זכינו לקבל את התורה.
כל כך הרבה סיפורים ודרשות נכתבו על צמד המלים המופלא "נעשה ונשמע" שנאמר מפי בני ישראל. כל כך הרבה כוח צריך כדי להסכים לעשות קודם את הציווי ורק לאחר מכן לשמוע ולהבין אותו. אבל אם נתבונן על הדברים בצורה מעמיקה, נגלה שלעשות משהו בלי לדעת אם זה טוב או לא, זה לא בדיוק משהו שראוי לשבח. הרי היהדות עצמה מלמדת אותנו שסוף מעשה במחשבה תחילה ושאסור להיות חפוזים.
אם כן צריך להבין מה כל כך רע בשמיעת הדברים לפני ההסכמה? האם יש שבח כלשהו בחתימה על חוזה לפני קריאתו? מהי הטענה שיש על אומות העולם שרצו לברר היטב מה כתוב בתורה ומה השבח הגדול על בני ישראל שקיבלו דבר לא ידוע בלי לשאול שאלות?
כאשר אנו מכניסים דבר כלשהו לחיינו חשוב מאוד לחקור היטב ולהבין את פרטיו, שהרי בקלות אנו יכולים להזיק לעצמנו אם לא נשים לב. לכן עלינו לעשות השתדלות לברר את כל הפרטים מראש כדי לדעת מה בדיוק אנו מכניסים לחיינו. לכן כל שידוך עובר הרבה חקירות, שאלות ובירורים בדרך, כך גם כל דירה שאנו רוצים לקנות, כל אדם שאנו רוצים לעשות אתו עסקים וכו'. חשוב מאוד לברר כל מה שאפשר כדי שלא ניפול בפח.
אבל כל זה מתבצע דווקא כאשר אין לנו ביטחון בצד השני שאתו אנו מנסים לעשות עסקים. כי ברגע שאנו בוטחים לחלוטין בצד השני, אז כבר לא צריך לחקור עוד אם אפשר לסמוך עליו, ואדרבה זה גם עלול להזיק.
תארו לכם שאדם יחקור כל הזמן את כל הסובבים אותו. הוא יגיע לפקיד בבנק שמכיר אותו כבר עשרים שנה ויחקור אותו על המניעים של האדם שהקים את הבנק. הוא יחקור את הוריו על כל צעד שהם עושים ולא יאמין לשום מילה שהם אומרים. הוא יחקור את המוכר במכולת כל פעם מחדש כדי לראות שהוא לא מרמה אותו. הוא יחקור את אשתו על כל מילה שהיא מוציאה מהפה וכך יחקור את כל הסובבים אותו מתוך חוסר אמונה מוחלט. הדבר מובן שזה יזיק ביותר, הן לאותו אדם והן לסובבים אותו.
מעבר לכך, קרוב לוודאי שהוא ימצא דברים שכלל לא ימצאו חן בעיניו, שהרי הוריו לא תמיד עושים בדיוק מה שהוא רוצה שהם יעשו, הבנק לא תמיד מתפקד לפי הציפיות שלו, והמוכר במכולת לפעמים עושה דברים שלא מתאימים לו. אף אחד לא מתפקד כל הזמן לפי הרצונות שלנו, אפילו אנחנו בעצמנו לא תמיד מצליחים לתפקד על פי הרצונות שלנו. אם נחקור כל אחד בזכוכית מגדלת כל הזמן, אף פעם לא נהיה מרוצים שהרי תמיד יהיו דברים שלא יסתדרו עם הרצונות שלנו. כדי להתקדם בחיים אנו מוכרחים לרכוש ביטחון באנשים או בדברים שכבר בדקנו וחקרנו.
ובאמת אדם מרגיש אמונה וביטחון בהקשרים רבים בחיי היום יום שלו. הוא נוהג ברכב מתוך ביטחון מוחלט שההגה באמת יסובב את הגלגלים בכל פעם שהוא מסובב אותו ושהבלמים יעצרו את הרכב ברגע שילחץ על הדוושה המתאימה. הוא גם סומך על כל הנהגים האחרים על הכביש שיעצרו ברמזור אדום בזמן שהרמזור שלו ירוק והוא נוסע בצורה חופשית. הוא גם סומך על הרופא שנתן לו תרופה שאין לו מושג מה היא מכילה ומה אותם חומרים עושים לו בגוף. כך יוצא שהוא סומך על הרבה אנשים והמון דברים מסביבו מבלי לחקור בכל פעם מחדש כל דבר.
ככל שהעניין יגיע ממקום קרוב, מוסמך ואמין יותר, כך נוכל להיות בטוחים יותר ובעלי אמונה. מגיל אפס הילד לומד לסמוך על הוריו ועל סביבתו, מאמין למה שמלמדים אותו ורוכש ביטחון. אילו אותו ילד לא יכול היה לבטוח באף אחד ובשום דבר, אז הוא לא היה מתקדם כלל. הוא היה נשאר מבוהל בלי לעשות כלום. הוא לא יכול היה ללמוד ללכת כי היה פוחד ליפול. לא היה לומד לדבר כי הוא לא היה מאמין למה שמלמדים אותו. רק כאשר האדם בוטח במי שמלמד אותו, אז הוא יכול ללמוד.
כאשר הקדוש ברוך הוא הציע את התורה לאומות העולם הם חקרו וחקרו. ברור שמתוך תרי"ג מצוות, כל ההנהגות המיוחדות ודרך החיים שהתורה מביאה לחיינו, יהיה בסופו של דבר איזשהו משהו קטן אחד לפחות שלא יהיה כל כך נוח ומתאים לנו. לכן אומות העולם הגיעו למצוות שלא נראו להן, אם זה "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תנאף" או כל מצווה אחרת, ואז סירבו לקבל את התורה.
העניין הוא שאם בני ישראל היו מתנהגים באותה צורה וחוקרים היטב את כל הכתוב בה, בוודאי שגם הם היו מוצאים דברים שלא מוצאים חן בעיניהם. הרי תמיד יהיה איזה משהו שלא יסתדר לנו היטב בהיגיון. מי רוצה לקבל על עצמו להתענות ביום הכיפורים? מי רוצה כל כך הרבה דקדוקי הלכות ואיסורים בשבת? מה זה יעזור לנו להניח תפילין? מי רוצה להגביל את חייו כל כך הרבה בקבלת התורה והמצוות? כל אחד מאיתנו לפעמים מוצא את עצמו מגלה איזושהי הלכה שלא ידע עליה שמפתיעה ומקוממת אותו. איזשהו עונש שנראה חמור מדי או מצווה שנראית לא צודקת לכאורה. כל אדם שיתאמץ למצוא בתורה משהו שנוגד את ההיגיון שלו בוודאי יצליח.
הדבר דומה לתרופה מרה שהרופא אומר לקחת, או לניתוח כואב שעל אדם כלשהו לעבור. אף אחד לא עושה זאת מתוך מחשבה שיהיה לו כיף. ישנם דברים שבמבט ראשון לא נראים מפתים ומהנים, אך עם זאת הם מועילים ונחוצים לנו.
יש דברים שאנו לא מבינים. יש דברים שאנו רואים בצורה מצומצמת. לכן צריך לראות אם אפשר לסמוך על מי שאומר אותם. אם ליצן כלשהו רוצה לעשות למישהו ניתוח, אז בוודאי שהוא לא יסמוך עליו. אבל אם רופא מומחה בכיר ומוסמך רוצה לעשות לו ניתוח, אז עכשיו הוא יכול להיות רגוע יותר. ואם אותו רופא הוא חבר טוב או קרוב משפחה שרוצה בטובתו, אז הוא אפילו יכול לדלג על שלב חקירת הפרטים, כי הוא יודע שהוא יעשה את הטוב ביותר בשבילו.
בני ישראל הבינו ששלב החקירות נמצא מאחוריהם. לאחר כל הניסים העצומים, לאחר עשר מכות מצרים, קריעת ים סוף וכל שאר הניסים העצומים, הם הבינו היטב שהשם יתברך הוא השולט על הכל והוא יודע את סודות הבריאה הרבה יותר טוב מאיתנו. הם הבינו שיש לנו עסק עם מי שמחייה ומקיים אותנו ואת כל העולם, נותן כוח לטבע וכל הכוחות כפופים אליו ופועלים על פי רצונו.
הם הבינו שהשם יתברך הוא אבא שלנו שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. הם הבינו שאם הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו על דבר כלשהו, זה אומר שזה הדבר הכי טוב בשבילנו, גם אם בשכל ובהיגיון שלנו זה נתפס כדבר שלילי. הם הבינו שאם יש חוסר התאמה בין הרצונות שלנו לרצונות של הקדוש ברוך הוא, אז הרצונות של הקדוש ברוך הוא הם הצודקים ואת שלנו צריך לשנות ולהתאים לרצונות שלו.
הם הבינו שאם השם יתברך אומר לשמור שבת, להניח תפילין ולעשות את שאר כל המצוות, אז זה אומר שיש בזה תועלת עצומה וסודות נפלאים, למרות שאצלנו בתפיסה זה לא מסתדר ואנו לא מבינים את הטעם. כל חוסר הבנה של משהו בתורה נובע מתוך התפיסה הלקויה והמעוותת שלנו, שהרי התורה היא אלוקית.
לכן בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע". הם הבינו שכאשר ישמעו את הדברים, השכל שלהם יאמר להם שזה לא מתאים להם. הרי הם בדיוק יצאו ממצרים, היו תשושים ועוד אוחזים בתפיסה הישנה, התרגלו במשך כל חייהם להיות עבדים ולחיות בתוך שיא הטומאה של מצרים. לאדם קשה מאוד לשנות תפיסה, הרגלים וכללי מציאות. כל מה ששונה ממה שהוא רגיל אליו נראה לו כסוג של טעות ודבר לא טוב. הם הבינו שיהיה להם קשה לקבל את הדברים בשכל שלהם. אבל מצד שני הם היו חכמים ורצו בכל זאת לא לוותר על ההזדמנות הנדירה לקבל תורה אלוקית מהשמיים.
לכן אמרו "נעשה ונשמע" וגילו בכך סוד עצום לעולם. שכאשר אנו רוצים לקבל ולהכניס לתפיסה שלנו משהו טוב ונכון שכרגע אינו נמצא בתפיסה שלנו, הדרך להכניס אותו היא דרך העשייה. קודם כל צריך להחליט ולהתחייב שעושים, ורק אחר כך בודקים את כל הפרטים הטכניים שמסביב.
סוד הניסיון המעשי
המוח שלנו לא אוהב לקבל דברים חדשים והתפיסה שלנו לא אוהבת להשתנות. מצד שני, ישנם דברים שאנו יודעים שהם טובים אך רחוקים מאיתנו או כאלו שאנו יודעים שהם מזיקים והם קרובים אלינו.
למשל, אנשים רבים מעשנים סיגריות למרות שהם בוודאי יודעים את הנזק שזה גורם לבריאות האדם. לעומת זאת אנשים רבים מתקשים להיות בשמחה מתמדת, למרות שהם בוודאי יודעים את התועלת העצומה והיתרונות הרבים של אדם שמח. כי אפשר לדבר הרבה, וגם לחשוב היטב על הדברים, אך כל זה אינו משנה את התפיסה והחיבור שלנו אל הדברים. עצם הידיעה לא עוזרת לנו אם אנו לא פועלים בדרך המעשה על פי אותה ידיעה. הדבר שמחבר אותנו אל הדברים ויכול לשנות את התפיסה שלנו זה המעשים שלנו.
כאשר אדם מתעסק במשהו זמן רב, מתפתח אצלו רגש לאותו הדבר. כל אדם למשל אוהב את ילדיו, גם אם הם יהיו ההפך הגמור מכל הציפיות שלו ומכל התפיסה שלו. גם אם הם יעשו את הדברים שהוא הכי שונא, עדיין הוא יאהב אותם מאוד. זה קורה בגלל שהוא משקיע בהם, הכל תמיד מתחיל ממעשים.
כאשר אדם פועל פעולות, הוא מכניס את הדברים עליהם הוא פועל לתוך התפיסה שלו ולרגשות שלו. כל מה שאנו חושבים עליו וכל מה שעובר ברגשות שלנו במשך היום מורכב מהגורמים שסובבים את חיינו בסביבת המחיה שלנו. במשפחה, בעבודה, בשכונה, במסגרת הלימודים, בחוגים שונים או שאר מסגרות אליהן אנו שייכים. התפיסה שלנו מורכבת ממה ששאבנו מכל המסגרות בהן היינו ומכל ההיתקלויות השונות בהן נתקלנו.
אם מראש נשלול משהו ולא ניתן לו סיכוי, אז בוודאי לא יוכל לצאת ממנו שום דבר לחיינו. אך כאשר אנו מכניסים אותו לחיינו ופועלים ועושים מעשים הקשורים אליו, התפיסה שלנו עתידה להשתנות בעקבותיו.
בני ישראל הבינו את הסוד העצום של נעשה ונשמע. הם לא היו סתם עדר שעושה מה שכולם עושים, אלא חשבו בהיגיון והבינו שהקדוש ברוך הוא חכם יותר מהם. אלא שגם כאשר ידעו זאת, היו צריכים לנטרל את התפיסה השקרית שאליה התרגלו. לכן בחרו לעשות פעולות שיביאו אותם לשינוי התפיסה. לכן החליטו פשוט לעשות מבלי להבין ומבלי לשאול שאלות ורק לאחר מכן לשמוע ולהבין את הדברים. כך זכו לא רק להבין את הדברים בתיאוריה, אלא לחיות את הדברים.
אדם יכול ללמוד על השבת במשך כל החיים ועדיין לא יבין על מה מדובר. הוא יוכל לומר שזה בכלל לא הגיוני וזה לא מתקבל על השכל הישר. אבל מספיק שיעשה שבת אחת אצל משפחה חמה בעלת יראת שמיים עם תפילות השבת, שירי שבת, דברי תורה, קידוש, עונג שבת, חלות, נרות ושאר כל מאפייני השבת, ולאחר מכן הוא יתגעגע לזה במשך כל חייו. חוויה עצומה כזו אי אפשר להסביר במלים ואי אפשר לתפוס בשכל. הדרך היחידה היא לחוות את זה דרך העשייה ורק כך אפשר להתחבר.
אנשים יכולים לספר לכולם סיפורים על איך משכורת של עשרת אלפים ש"ח אינה מספיקה כמעט לכלום ועל המינוס בבנק ובאמת הכל נשמע הגיוני. אבל לא מעט אברכי כולל חווים מציאות שונה לגמרי כאשר הם מקבלים משכורת של פחות מאלפיים שקל ואיכשהו הם מסתדרים כנגד כל הסיכויים להחזיק משפחה ברוכת ילדים.
אדם יכול להתלונן כל היום על כמה שקשה לו ללמוד וכמה זה בלתי אפשרי בשבילו להתרכז, אבל כאשר יגיע לשיעור תורה בנושא שיעניין אותו ויהיה קשור אליו הוא יישאר עם פה פעור ולא יבין איך שעתיים עברו כל כך מהר. אנו מנסים להבין את ההיגיון שבדברים, אבל אין היגיון. בתורה הקדושה הכל מעל ההיגיון. אי אפשר להסביר את הדברים בשכל, אבל מי שינסה ירגיש את זה על עצמו.
החיים שלנו מורכבים ממציאות הגיונית עם חוקי מתמטיקה, פיזיקה ושאר דברים מדויקים ושכליים הניתנים לחישוב והבנה. אך כאשר אנו מתחברים לתורה הקדושה, כל המציאות מתהפכת וכל החוקים משתנים. התורה היא מעל הטבע ואינה מוגבלת בכללי היגיון. אי אפשר להבין את התורה על פי השכל האנושי, אלא מי שהולך על פי התורה הקדושה זוכה לנסים גלויים מעל כל הסתברות הגיונית.
לכן בני ישראל בחרו לומר "נעשה ונשמע", כי הם הבינו שאי אפשר לסמוך על חוקי הטבע וההיגיון. לכן זה בלתי אפשרי להבין את התורה בשמיעה, אלא צריך לחוות את הדברים מקרוב דרך המעשים כדי לשנות את המציאות וההיגיון. לכן אחרי ש"נעשה" נוכל לזכות לתפיסה אמתית וטובה יותר של המציאות ואז נוכל גם להגיע ל"נשמע".
אחרי שאדם חוזר בתשובה וזוכה לשמור שבת זמן מה, הוא פתאום זוכה גם להבין עוד ועוד מהמהות שלה. אחר כך הוא מנסה להסביר את היגיון הדברים לאחרים בהתלהבות עצומה, אבל אז הוא נתקע כאשר אחרים שלא זכו לזה לא מבינים על מה הוא מדבר. זה כמו לנסות להסביר לאדם שכל חייו חי בקוטב מה זה לצאת לפיקניק בשמש. כל עוד הוא לא ינסה וירגיש את החוויה, הוא לא יוכל לתפוס את זה. כדי לזכות להבין את ההיגיון, צריך לעשות קודם, ורק מי שעושה ומקיים את התורה יכול באמת להבין אותה.
מדריך לחיים
הביטוי "נעשה ונשמע" לא רק מבטא את הביטול העצמי של בני ישראל אל מול האלוקות, אלא מדריך כל יהודי גם בימינו כיצד לנהוג ביחס לתורה האלוקית וכיצד לקבל ממנה כוחות רוחניים עצמתיים שיאירו את חיינו. ישנם יהודים רבים שמנסים להתקרב לתורה וליהדות, אבל לא מנצלים את הכוח האדיר של נעשה ונשמע כדי להגיע לתוצאות המרביות. לכן צריך ללמוד כיצד לנצל את זה ולהכניס את זה לחיינו.
כאשר מגיע עניין כלשהו לאדם, ישנן שתי דרכים עיקריות שבהן הוא יכול לבחור באופן טבעי. הדרך האחת היא לחקור היטב את הדברים ורק לאחר חקירה ובירור יסודיים לקבל החלטה בעניין. ברוב הפעמים אנו בוחרים להשתמש בדרך הזו כיוון שכך אנו מרגישים שליטה ובטוחים יותר שאנו עושים את הדבר הנכון.
הדרך השנייה בדרך כלל נובעת מתוך חוסר ידיעה, חולשה או חוסר יכולת בעניין, ואז אנו פשוט עושים את הדברים בלי להבין. כך אנשים מוכנים להקשיב למה שהמורים והמדריכים מלמדים אותם, מוכנים לקחת את התרופות שהרופא רושם להם, מוכנים לעשות מה שכל החברים והסביבה עושים ומוכנים גם להאמין בהשם יתברך ובתורה הקדושה בצורה עיוורת, מבלי לחקור ולהבין דבר.
לכן מובן מדוע הרבה יהודים תועים בדרכם מבלי להגיע להארות רוחניות עצומות מתוך התורה הקדושה. כי כאשר יהודי מחליט לקבל על עצמו את התורה, הוא עושה זאת לרוב באחת משתי הדרכים הללו. או שהוא חוקר היטב כל צעד ובוחן האם הוא טוב או לא, ורק לאחר שהוא מאשר את הדבר הוא עושה אותו. או שהוא כלל לא חוקר ופשוט מקבל את הכל בלי לשאול שאלות.
שתי הדרכים לא יביאו אותנו אל המקסימום האפשרי. כי אדם שחוקר כל מצווה לפני שהוא עושה אותה הופך את התורה האלוקית חס ושלום לאיזה יועץ. הוא לוקח רק את מה שמסתדר ומובן לו ועוזב את כל הדברים הלא מובנים. בשביל זה הוא לא צריך תורה אלוקית, כי בכל מקרה הוא מסתמך על השכל וההיגיון המוגבלים שלו. אדם יכול להבין למה אסור לגנוב אז הוא יקיים את זה, אבל קשה לו להבין למה צריך להניח תפילין או כיצד מטהרת טבילה במקווה, אז הוא פשוט יתעלם מהמצוות האלו. הוא חושב שהשכל של התורה זה שכל פשוט של בן אדם ואז הוא לוקח רק מה שהוא מבין וחוקר. כמו עצה טובה שהוא מקבל מבן אדם ואז הוא מחליט אם ליישם אותה או לא.
מובן שגם האדם החכם ביותר לא יוכל להבין את האלוקות מאחורי הדברים. אדם שנוקט בגישה הזו הוא מוגבל מאוד ויש לו מחסום בגבולות השכל וההיגיון שלו שלא יאפשר לו להגיע אל האלוקות ולהתחבר לאינסוף. הרי הוא עושה רק את מה שהוא כבר מכיר והוא לעולם לא יגיע למחוזות חדשים. הוא לא מתמסר לתורה אלא לוקח רק את מה שהוא מצליח לתפוס ולהבין ולכן ההתפתחות הרוחנית שלו מאוד מוגבלת.
מצד שני, גם אדם שמאמין לכל דבר בלי לחקור לא יוכל להגיע רחוק, כי הוא תמיד יהיה תלוי באחרים ויקבל בקלות גם את הדברים הלא טובים ללא שום ביקורת עצמית. הוא עלול להידבק בסביבה לא טובה שתפרש לו את התורה בצורה לא נכונה והוא יאמין לכל מילה שהם אומרים. יכולים ללמד אותו שטויות, שקרים ודברי הבל והוא יקבל את הכל כמו פתי. הוא לא יוכל לדעת הלכות וכיצד לנהוג במצבים השונים, כי הוא לא חוקר ולומד, אלא רק מקבל את כל מה שאומרים לו בלי להבין שום דבר. הוא יכול להיות מלא באמונה, אבל הוא לא יוכל לדעת כיצד לנצל אותה למקום הנכון.
הדבר דומה לאדם מלא בכישרון עם פוטנציאל אדיר בתחום מסוים, שמשתמש בכישרון לדברים טיפשיים וחסרי טעם. אדם עם כישרון אדיר שאף פעם לא הלך ללמוד דברים בתחום שלו ולא ניסה כלל להתעסק באותו תחום, ולכן הוא לא מממש את אותו כישרון שטמון בו. לא מספיק רק לעשות בלי לחקור, כי אז לא נצליח להבין את עומק הדברים ולא נכיר בעצמת הדברים שאנו עושים.
התורה מלמדת אותנו שהדרך הטובה ביותר להתעלות ולהגיע למקום האופטימלי בשבילנו היא "נעשה ונשמע". לאחר שאנו מודעים לכך שחסר לנו ידע ואנו מבינים שמי שמוסר לנו את הידע הוא בעל חכמה עצומה, דובר אמת שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו, אז מיד אפשר להבין שאנו צריכים לקבל ממנו את הדברים. כמו שילד קטן מוכן לקבל מהוריו וכמו שחולה מוכן לקבל מהרופא.
ברור לכל אחד מאיתנו שהקדוש ברוך הוא שנתן לנו את התורה וכתב לנו את חוקי העולם הנסתרים, יודע היטב מה הכי טוב בשבילנו. לכן עלינו לקיים את כל המצוות ולעשות כל מה שמוטל עלינו בעיניים עצומות בלי לשאול שאלות. כאשר אנו סומכים על מי שמצווה אותנו אז לא צריך להבין כדי לעשות. בדיוק כמו שילד קטן לא מבין למה אמא מתעקשת שילבש מעיל בחוץ כשקר ובדיוק כמו שמטופל לא מבין מדוע הרופא נתן לו תרופה מסוימת עם צבע מוזר, אבל הם בכל זאת יעשו זאת למרות חוסר ההבנה, כי הם סומכים על מי שאומר להם לעשות את הדברים. אם הקדוש ברוך הוא אומר לנו לעשות, אז עושים בלי לשאול שאלות.
אבל יחד עם זאת מחובתנו גם לשאול שאלות, לחקור ולברר את הדברים. לאחר ה"נעשה" מגיע שלב ה"נשמע", כי אסור להיתקע רק בעשייה בלי הבנה. לאחר שקיבלנו על עצמנו לעשות, חשוב לא פחות גם לשמוע. על כל יהודי לדרוש ולחקור היטב כל פרט בתורה. קיבלנו חכמה עצומה המכילה את כל סודות הבריאה בתוכה. מוטלת חובה על כל אחד ואחת מאיתנו לברר את הדברים לעמקם. עלינו ללמוד תורה, לשאול שאלות, להתפלפל בהלכות, לחדש חידושים ולהבין ככל שנוכל את התורה הקדושה.
ככל שלומדים ומבינים יותר, כך העשייה עצמה גם מתפתחת ואנו יכולים לעשות את הדברים בצורה טובה יותר, להכניס יותר רגש לעשייה, לייעל את העשייה, לדעת טוב יותר מה מותר ומה אסור לעשות ולהבין את כל פרטי העשייה. כך גם להפך, כאשר אנו עושים את הדברים, הם נותנים לנו כוח חזק יותר להבין וללמוד אותם. לאחר שחווים את הדברים, כל מה שאנו לומדים לא נשאר רק תיאוריה משעממת, אלא חלק בלתי נפרד מחיינו.
כך בשילוב של עשייה ושמיעה, של קיום מצוות ולימוד תורה, של קרבה להשם יתברך ביחד עם ריבוי שכל וחכמה, אפשר להגיע לפסגה. קודם כל לעשות כי כך אנו מצווים ואחר כך לשמוע ולראות כיצד לשפר את העשייה לצורה האופטימלית עבורנו. אנו משקיעים בחיזוק האמונה המעשית מצד אחד, ושינוי תפיסת העולם השכלית מצד שני. כל יהודי יכול להגיע לרמות רוחניות עצומות בצורה הזו. השם יתברך יזכה אותנו לעשות ולשמוע וכך להגדיל תורה ולהאדירה.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה