להכיר בבעיה, לבודד אותה ולטפל בה – פרשת תזריע

ראובן פיזנטי | כ״ז באדר ב׳ ה׳תשע״ו | פרשת תזריע

לפעמים אנשים מנסים להחליק דברים. אם יש איזשהו דבר לא טוב הם יעלימו אותו, אם יש משהו שלא כיף לחשוב עליו הם יתעלמו, ואם האמת נראית כואבת אז הם יחיו בדמיונות ובהמצאות שלהם. רוב העולם מעדיף להעלים עין, לברוח מהצרות ולחיות בשקר נחמד מאשר להתמודד עם המציאות.

אבל התורה מלמדת אותנו הנהגה הפוכה. התורה מצווה על אדם שיש לו צרעת ש”בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא” (ויקרא יג’, פסוק מה). תארו לכם כמה זה מבייש. אותו אדם מסכן שמגלה שיש לו צרעת צריך לצאת מחוץ למחנה עם בגדים פרומים וראש פרוע, ואם מישהו מתקרב אליו הוא צריך לצעוק “טמא טמא” כדי שכולם יידעו להתרחק ממנו.

לכאורה, אדם מצורע יכול היה להעלים עין מהצרעת, להתכסות בבגדים כדי שאף אחד לא יראה ולהעמיד פנים כאילו שהכול בסדר. ברוב הפעמים כנראה שאף אחד לא היה מרגיש, כי הצרעת היא בגוף וכאשר הוא מכוסה בבגדים אז רק האדם עצמו יודע שהיא נמצאת.

אבל אז הוא היה מכשיל אחרים. אנשים היו נדבקים בטומאה והיה נגרם הרבה נזק על ידו. לכן אדם שנמצא בבעיה מוכרח להכיר בבעיה. כשיש בעיות אי אפשר להעלים אותן, אלא צריך לזהות את הבעיות ולבודד אותן כדי להתמודד ולפתור אותן בצורה הטובה ביותר מבלי להביא בעיות נוספות בדרך.

כאשר אדם חולה לא עלינו במחלה מסוכנת ומדבקת מאוד, הדבר הראשון שעושים הוא לבודד את החולה. מכניסים אותו למחלקה מיוחדת בבית החולים שאף אחד לא נכנס אליה. הרופאים מגיעים לאותה מחלקה עם חלוקים, מסכות וכל ההגנות הנדרשות לאחר שקיבלו חיסון למחלה.

אותו אדם חולה עלול להתבייש ולהרגיש בודד ועצוב, אבל זה עדיף שירגיש כך מאשר שהמחלה תתפשט ברבים. כאשר מונעים מבני המשפחה שלו לבקר אותו זה לטובתם ולטובת כלל האנושות. אם גם הם יידבקו במחלה, אז בוודאי שלא החולה עצמו ולא בני המשפחה יהיו שמחים מכך. עדיף מעט צער כעת כדי לבודד את המחלה ולטפל בה כראוי עד שהאדם יבריא ויוכל לחזור לחיים תקינים.

תארו לכם שאדם מחליט להתעלם ממחלה מסוכנת ומדבקת כזו. תארו לכם שהוא מסתובב חופשי ברחובות בלי שאף אחד יודע שהוא חולה. אותו אדם מסוכן לעצמו ולציבור והוא עלול חס ושלום להביא חורבן לעולם. לכן מחובתו להזהיר ולהרחיק את הציבור ממנו, ואם הוא לא עושה זאת, חובתו של כל אדם שיודע על מחלתו להזהיר את הסביבה עד שיתרפא ממחלתו ולא יזיק לציבור.

כשם שאותו אדם חולה מהווה סכנה ממשית לציבור, כך אדם מצורע או טמא בכל טומאה שהיא מהווה סכנה ממשית לציבור. הטומאה היא סוג של מחלה רוחנית מדבקת. אמנם לא רואים אותה והרופאים לא יכולים לבדוק אותה, אבל היא פועלת ומזיקה. לכן אדם חייב לטפל בעצמו ולהזהיר את הסביבה שלו בהתאם.

בידוד של הציבור החרדי

אחת התופעות הלא מובנות לכאורה בקרב הציבור החרדי היא הריחוק והבידוד משאר האנשים. הרבה פעמים אנשים תופסים את הדבר בצורה לא נכונה וחושבים שישנה התנשאות בציבור החרדי, שאנשים יראי שמיים הם חס ושלום גסי רוח וקרירים. אלא שהדבר כלל לא כך. הסיבה לאותו ריחוק נובעת ממקום שונה לגמרי, שאנשים יראי שמיים מנסים לשמור על עצמם ועל סביבתם.

יהודי ירא שמיים לא יכול להרשות לעצמו להידבק בחטאים ותאוות שמשתלטים על הסביבה. אנשים למשל עורכים אירועים מעורבים שאנשים יראי שמיים לא יכולים להתקרב לשם, ואז חושבים שאותם אנשים שלא באים לכבד הם מתנשאים וגסי רוח. נשים מתלבשות בצורה חושפנית ומתפלאות למה כל הגברים החרדים מתרחקים ועוברים לצד השני. אנשים נותנים לילדיהם לראות דברים נוראיים בטלוויזיה ואז לא מבינים מדוע השכנים החרדים מרחיקים את ילדיהם משם.

אמנם מצד אחד בוודאי שלכל יהודי יש נשמה אלוקית בתוכו, ובוודאי שצריך לכבד כל יהודי באשר הוא ולאהוב את כולם, שהרי כולנו בנים של השם יתברך. אבל מצד שני, עם כל האהבה והרצון הטוב, צריך לזכור לשמור על עצמנו לא להידבק. צריך להתרחק מבעיות ולשמור על סביבה נקיה ככל שניתן.

ואפשר לחשוב למשל כיצד היינו נוהגים אילו היו לנו שכנים נחמדים וטובים, ורק שיש להם בעיה קטנה, שלעתים קרובות הם משתכרים עד דלא ידע, ואז עושים דברים איומים ללא הכרה. מתנהגים באלימות ומנבלים את הפה וגורמים לנזקים כבדים. ואמנם הם אנשים נהדרים ונפלאים כשהם פקחים. אז האם היינו סומכים על אותם שכנים? האם היינו נותנים לילדים שלנו ללכת לשחק שם?

אלא מובן שלמרות שאותם שכנים הם אנשים טובים ואהובים, מכל מקום מחובתנו לשמור על עצמנו. כי כרגע יש באותם אנשים טובים משהו חיצוני שמפריע, ועד שלא יטפלו בבעיה, אז אמנם נכבד אותם, אבל נשתדל לשמור מרחק כדי לא להיפגע.

ועל אחת כמה וכמה אם הייתה לאותם שכנים מחלה מדבקת שמסכנת אותנו, שאז בוודאי היינו מתרחקים. ואמנם זה לא אשמתם, ואנו אוהבים אותם ולא רוצים לפגוע בהם כלל, אבל מכל מקום לא נוכל לסכן את עצמנו.

כך אנשים יראי שמיים, משתדלים להתרחק מעבירות. הם לא יכולים להרשות לעצמם להימצא בסביבה של חטאים. שפעמים רבות מתוך הנסיבות גם הם מגיעים לעשות עבירות, וגם אם הם משתדלים לשמור על עצמם, מכל מקום לפעמים עצם הראיה או השמיעה של דברים מסוימים היא עבירה. וכמו שמיעת לשון הרע, שמיעת דברי כפירה בלי למחות, ראיית חוסר צניעות וכו’. ובעיקר השקפת עולם מוטעית שמעוותת את התפיסה וגורמת לחלישות באמונה.

יהודי שומר תורה ומצוות לא יכול להרשות לעצמו ללחוץ יד לנשים או להיות במקומות מעורבים, שהרי זהו איסור מוחלט. הוא לא יכול להרשות לילדים שלו לשחק עם ילדים אחרים שמספרים על הדברים שראו בטלוויזיה, על המשחקים ששיחקו באינטרנט או על ההודעות שהם קיבלו במכשיר הסלולרי, כי הילדים שלו עלולים להיסחף עם הזרם.

לכן מטבע הדברים, אנשים יראי שמיים בוחרים לגור במקומות נפרדים ומבודדים. לא חס ושלום בגלל חוסר אכפתיות ואהבה, אלא כדי לשמור על המשפחה שלהם. הם רוצים שהבנות שלהם ילמדו צניעות ויראת שמיים, שהבנים שלהם יזכו לשמור על העיניים, שהסביבה שלהם תהיה נקיה ושהם יוכלו להרגיש חופשיים לטייל ברחוב מבלי לפחד להידבק בתאוות וריחוק רוחני.

הדבר שכיח ביותר אצל אנשים שזכו לחזור בתשובה. כאשר המשפחה מרוחקת מתורה ומצוות, הדבר הופך להיות קשה ביותר. מצד אחד זו המשפחה האהובה והחברים הוותיקים שאף אחד בעולם לא יוכל להחליף אותם. אבל מצד שני אי אפשר לתת לילדים לראות איך שסבא וסבתא מחללים שבת בכיף, איך שבני הדודים שלהם צופים בסרטים בטלוויזיה או איך שהדודות לבושות לא צנוע.

אי אפשר לתת להם לאכול מאכלים לא כשרים מהמטבח של הדודה ואי אפשר לאפשר להם להסתכל על האפליקציות החדשות במכשיר הסלולרי הלא כשר של הדוד. מצד אחד אלו האנשים שאנו הכי אוהבים בעולם, אבל מצד שני מוכרחים לבודד את התופעה כדי לא להידבק.

ואז מגיעה ההחלטה הקשה ביותר. אם נרחיק משם את הילדים, אז הדודים יחשבו שאנחנו מתנשאים, הסבים והסבתות יעלבו, והדודה תיפגע ותישבע בכל היקר לה שהמטבח שלה כשר יותר משל כל הרבנים הגדולים. אבל מצד שני אם לא נרחיק אותם משם, אז אנחנו הופכים לפגיעים ועלולים בקלות להידבק חס ושלום בתאוות וריחוק רוחני.

הדבר הופך הרבה יותר קשה אם יש בתוך המשפחה עצמה ילד שהתרחק מהדרך הישרה. ישנן משפחות שמתמודדות עם ניסיונות לא קלים בכלל כאשר אחד הילדים מחליט להתרחק מהתורה והמצוות. מצד אחד אוהבים אותו ורוצים לקרב אותו ולעזור לו, אבל מצד שני הוא משפיע על כל בני המשפחה ועלול להסיט את כולם מהדרך הטובה. אז איך אפשר להתמודד עם מצבים כאלו?

מובן שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, וצריך הרבה שיקול דעת ומחשבה כדי להגיע להחלטות הטובות ביותר בעניינים הללו. אין דרך נכונה או לא נכונה, אלא צריך לעשות תחבולות בכל עניין כדי להגיע למצב הטוב ביותר, ביחד עם הרבה תפילות וסיעתא דשמייא כמובן.

אך יחד עם זאת, אולי אפשר ללמוד מתוך הפרשה את הדרך הנכונה להסתכלות על הדברים. כאשר הכהן אומר שהמצורע טמא, אותו מצורע יוצא מחוץ למחנה. נכון שאמנם זה נראה כמו אכזריות, ונכון שצריך לתת לו הרבה אהבה ולעזור לו בכל דרך אפשרית. אבל יחד עם זאת צריך לשמור על המחנה טהור כך שאף אחד אחר לא יידבק.

כאשר יש אדם בעל השפעה רעה עלינו או על הסביבה שלנו, מוכרחים לבודד כדי לא להידבק. זה לא אומר שצריך להתאכזר ולשנוא חס ושלום, אלא לעשות כל מה שאפשר כדי לעזור ולתת אהבה מתוך שמירה על עצמנו ועל הסביבה שלנו.

כמו שהרופאים לוקחים חיסון לפני טיפול בחולה מדבק וכמו שמבודדים אותו במחלקה מיוחדת, כך גם אנחנו צריכים לבודד את הבעיות. לקחת טיפול מונע, לחשוב כיצד לפעול מבלי להידבק, לחשוב כיצד לשמור על הילדים האחרים שלא יידבקו וכו׳.

זה לא אומר שניתן לילד הבעייתי אפילו טיפה פחות אהבה ממה שצריך. להפך, הוא זקוק להרבה יותר אהבה מהאחרים. צריך להעניק לו הרבה תשומת לב והקשבה, להראות לו שאנו אוהבים אותו ולהפוך לחברים טובים שלו. אלא שנעשה את הכל בצורה מחושבת כדי לשמור על כולם מסביב. זה גם לא אומר שנעליב את בני המשפחה שרחוקים מתורה ומצוות, אלא נשמור על כבודם של כולם וננסה להגיע להבנות.

כמובן שאפשר תמיד לדבר בנחת, להסביר את הבעיה ולהעלות למודעות את הדברים המפריעים. פעמים רבות בני המשפחה יסכימו לשתף פעולה ולהתנהג אחרת לידנו. להתלבש צנוע יותר, לכבות את המכשירים השונים, לא לחלל שבת בגלוי וכו׳. הרי אחרי הכל אף אחד לא רוצה לעשות רע לשני וכולם אוהבים זה את זה. כך גם נשכנע את הילד הבעייתי להסתיר את המאפיינים הבעייתיים ולא להכניס לתוך הבית דברים שאינם הולמים.

לפעמים בעיות רבות נובעות מתוך שלא מכירים את הצד השני. הרי אדם רחוק מתורה ומצוות לא באמת מבין מה הבעיה במכשיר סלולרי לא כשר או בתוכניות טלוויזיה. הדודה לא באמת מבינה שהבגדים שלה אינם צנועים. אף אחד לא עושה בכוונה ואף אחד לא רוצה להזיק לשני. לכן כדאי לשתף ולהסביר ואז בוודאי תהיה הסכמה והבנה גדולה יותר שתביא לשיתוף פעולה גדול יותר.

אדם מצורע הוא מסוכן לסביבה. זה לא אומר שהוא אדם רע או שהוא לא בסדר, אלא שכעת זה המצב. הוא חולה במחלה רוחנית מסוימת וכעת צריך לטפל בו. אלא שעד שהטיפול יעזור, הוא עלול בינתיים להדביק אחרים, ולכן הדבר הראשון שעושים הוא לבודד אותו מהסביבה. כך עלינו לנהוג כאשר ישנם דברים המאיימים על המיקום הרוחני שלנו.

אסור להכניס דברים שעלולים להשפיע עלינו לרעה ולגזול מאיתנו את החירות הרוחנית שלנו. השם יתברך יזכה אותנו לשמור על עצמנו ולטפל בכל הבעיות מסביב. הקדוש ברוך הוא יחזיר את כל ישראל בתשובה שלמה ויביא לנו את הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.